אני יודע מה ראיתי!

ב-3 במרץ 1968, קצת לפני עשר בלילה, חזו מאות אמריקאים במשהו מוזר נע בשמיים.

"ראינו משהו שנראה כמו מטוס סילון ארוך ללא כנפיים. הוא בער מלפנים ומאחור. כולם ראו חלונות רבים… אם מישהו היה נמצא בעב"מ ליד החלונות היינו רואים אותם."

"היתה לו צורה של סיגר שמן, לפי ההערכה שלי היו לו חלונות די מרובעים לאורך הצד שפנה אלינו… נראה היה לי שגוף הכלי מורכב מהמון פיסות או יריעות שטוחות מחוברות יחד במסמרות. החלונות הרבים נראו מוארים מבפנים."

"לא נראו להבות אלא ניצוצות זהובים… לדעתי זה היה כלי טיס בצורת טיל עם שלושה אורות או שלושה כלי טייס מאורכים בצורת צלחת."

"הם טסו במבנה אוירי מושלם. נראה כאילו עצם אחד רדף אחרי האחר, שנראה מנסה לחמוק ממנו במהירות גבוהה יותר. הרודף נראה כאילו עשה ניסינות ליירט אותו."

"אני באמת רציתי לראות עב"מ. אני זוכר שאמרתי בקול רם "זו לא תופעה טבעית. אלה באמת עב"מים"… עשיתי ניסיון לתקשר איתם. היה לי פנס ואותתי בקוד מורס… לא היתה תגובה…  אחרי שנכנסתי לבית, היה לי דחף בלתי נשלט לישון… הכלבה הסתובבה בין שני פחי האשפה, ייבבה, נשכבה ביניהם ונראתה מבוהלת עד מוות… אולי היה צליל בתדר גבוה מעל סף השמע שלנו?"

                         

מה זה היה באמת

ממש באותו היום התקבל דיווח מסוכנות הידיעות של ברית המועצות כי החללית זונד-4 (Zond IV) מנמיכה במסלולה ומתקרבת לכדוה"א. החללית החלה להתפרק במהלך חדירתה לאטמוספירה. החלקים שנראו בשמיים זוהו ע"י NORAD כחלקים מהחללית או מרקטות ההאצה שלה וזיהוי זה אושר סופית ב-1 ביולי 1968.

האירוע הזה משמש כמקרה בוחן מעניין מכיוון שידוע לנו מה ראו העדים. מגוון התיאורים והסתירות הרבות ביניהם מדגימים עד כמה קשה לסמוך על עדויות ראיה. ניתוח המקרה מופיע בדו"ח Condon, החל מעמ' 949.

מה נראה בשמיים באותו הלילה? לא הצלחתי להשיג צילום וידאו של האירוע, ואני בספק אם יש כזה בנמצא. אבל הנה צילום של אירוע דומה (אפשר לדלג לאמצע הסרטון):

בין מציאות לפרשנות

נניח לרגע כי מישהו רואה שלוש נקודות אור נעות לאורך שמי הלילה במרווחים שווים ביניהם. הנה מה שיתארו צופים בדרגות פרשנות הולכות וגדלות:

• 3 נקודות אור נעות בהפרדה זוויתית קבועה
• 3 נקודות אור עפות בהפרדה זוויתית קבועה
• 3 אורות עפים במבנה
• 3 כלי טייס טסים במבנה
• כלי טיס מוארך עם 3 אורות לאורכו
• כלי טיס מוארך עם 3 חלונות מוארים מבפנים

הנתונים שנאספו לגבי מקרה זה במסגרת פרוייקט הספר הכחול (Project Blue Book) כללו 78 תיאורים, כשרק 30 מהם היו מפורטים דיים כדי שאפשר יהיה לנתח את תוכנם באופן השוואתי. 17 מהם נמסרו ע"י אנשי חיל האויר האמריקאי.

רבע מהדיווחים היו אמינים למדי, עם תאימות גבוהה למדי ביניהם. רבע היו מאוד לא אמינים. הנותרים היו מאוד לא ברורים וקשה היה להבין מהם מה בדיוק נצפה.

נתעכב על כמה מאפיינים עקרוניים של התיאורים.

אפקט החללית הדמיונית

הדיווחים על עצם בודד שהאורות מקובעים בו (בין אם כפנסים ובין אם כחלונות) נובעים מהנטייה של המוח שלנו "לחבר בין הנקודות" ולראות את התמונה השלמה.

בדוגמה הזו אנו רואים משולש שחור באופן כה ברור, עד כי יהיו כאלה שיהיו משוכנעים כי הם מבחינים בקוי הגבול בין צלעות המשולש השחור לרקע השחור (הסתירו את האיזורים הצהובים ותיווכחו כי קוי גבול כאלה לא קיימים):

נטיה זו חזקה במיוחד אם הנקודות זזות כמקשה אחת. הנה דוגמה שמבודדת את אלמנט התנועה (במקרה הזה ללא תנועה לא ניתן להבחין באובייקט הנפרד):

אין ספק כי במצבים רבים, יכולת זו של המוח "לחבר בין הנקודות" ולראות "מעבר" היא יעילה ביותר. ראו כמה מעט מידע ויזואלי נדרש למוח כדי להבין מה קורה כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=1F5ICP9SYLU#t=5m18s

הנה הדגמה נוספת לנושא:

שימו לב לתיאור בתחילת הסרטון: "צילמתי עב"ם בצורת משולש…", וכאן: "שימו לב כיצד קידמת כלי הטיס מוסווית ראשונה" למרות שבבירור מדובר ב-3 נקודות אור נפרדות – רואים את הכוכבים חולפים ביניהן!

הציפייה לראות כלי טייס יחיד, בצורת "סיגר" (צורה מקובלת בתרבות העב"מים) מגדילה מאוד את הסיכוי שהמוח שלנו יפרש שורה של נקודות אור כחלקים של עצם מוארך יחיד. אנחנו פשוט "נראה סיגר". בדיוק כפי שאנו רואים את המשולש השחור למעלה.

טעויות בהערכת גודל, מרחק ומהירות

מעניין לבחון את הדיווחים שנמסרו מפי האנשים שאמורים להיות היותר מיומנים בנושא, הן מבחינת היכרות עם תופעות שמיימיות מגוונות והן מבחינת רמת הדיווח שלהם – אנשי חיל האויר. 12 שאלונים זהים מולאו וכן נמסרו 5 דיווחים מפורטים מאוד נוספים. לגבי הגודל הזוויתי היתה הסכמה טובה (על פני איזו זווית ראייה נפרשו הנקודות בשמיים – הערכה שכל צופה מיומן יכול לתת בדיוק די טוב).

אולם לגבי הגודל, המרחק והמהירות ההערכות שהתקבלו ע"י צופים שונים היו סותרות באופן קיצוני, עד כדי פערים של פי 10 במספרים.

נחשוב על עיגול אור קטן שאנו רואים חולף על פני השמיים. ללא ידע מוקדם או הנחות מוקדמות לגבי טיבו של אותו עצם, אין לנו שום דרך להעריך את מרחקו. יתכן שמדובר בעצם בגודל מטר שחולף במרחק ק"מ מאתנו במהירות של 1 קמ"ש, ויתכן באותה מידה שמדובר בעצם גדול פי 10, במרחק גדול פי 10 שנע במהירות גבוהה פי 10. בשני המקרים נראה בדיוק את אותו המחזה.

מסיבה זו, הערכה של גדלים אלו בדיווחי עב"מים היא משוללת כל יסוד, ולראיה – כל אותם חרקים קטנים שחולפים כמה מטר או ס"מ מעדשת המצלמה ונתפשים ככלי טיס אימתניים שנעים במהירויות דמיוניות. (פגשנו אותם כאן)

העובדה המצערת היא שרק 4 מתוך 12 אנשי המקצוע שמסרו את עדותם הודו שאין להם כל דרך להעריך את מהירות העצם שראו. מתוך 17 עדויות חיל האויר ארבעה תיארו את שראו כ"מבנה" ושניים ציינו "חלונות", ללמדנו שגם מוחם של אנשי חיל האויר מבצע פרשנויות לא מודעות.

אפקט ההתרגשות

ממצא מעניין נוסף שעולה מהדיווחים הוא שככל שהעד היה נרגש יותר ובטוח יותר שראה תופעה מיוחדת, כך הדיווח שלו היה ארוך, מפורט ופחות מדוייק. אלה שהבינו נכון מה ראו, התרגשו הכי פחות והדיווח שלהם היה קצר ותמציתי.
מדובר בהטית-פרסום לטובת הפרשנויות השגויות. אנשים שלא הבינו מה ראו הם בעלי המוטיבציה הגדולה ביותר לדווח, בעוד שאלה שהבינו מה ראו לעיתים קרובות בכלל לא טורחים לדווח.
ברור גם אילו מבין הסיפורים תמצא לנכון המדיה רודפת הסנסציות והרייטינג לפרסם. מן הסתם זה יהיה הסיפור העסיסי והנרגש על כלי טיס דמוי סיגר שחלף במהירות עצומה בשמיים כשאור בוקע מחלונותיו, ולא תיאור קצר ויבשושי בסגנון "זה נראה כמו שברי חללית שנשרפו באטמוספירה".

*

מקרה זה, שבו היה ידוע מה באמת ראו העדים, מלמד אותנו מה רב עלול להיות המרחק בין הדיווחים שהתפרסמו לגבי מקרים אחרים של עב"מים לבין מה שהתרחש במציאות.

פוסט זה הוא הרחבה של סעיף בפרק "המשמעות היא בעיני המתבונן" בספרי "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה".

מקורות והרחבות:

• http://files.ncas.org/condon/text/s6chap02.htm#S7
• http://kevinrandle.blogspot.co.il/2010/04/meteorite-men-and-ufos.html
• http://en.wikipedia.org/wiki/Condon_Committee

פוסטים נוספים בנושא עב"מים:

• ראיתי עב"מ!
• צילמתי עב"מ!
• זייפתי עב"מ!
• תעלומות בשחקים ומומחים מפוקפקים
• שרלוק הולמס ותעלומת העב"מים המקסיקניים
• מעגלי תבואה – מתיחה, אומנות סביבתית או מסרים תבוניים?

 

עוד מבנים בלתי אפשריים קמים לחיים

ברשומה קודמת התמקדנו במשולש הבלתי אפשרי, אולי האבטיפוס של המבנים הבלתי אפשריים, או כפי שפנרוז כינה אותו – "הדגמה של רעיון הבלתי-אפשרי בצורתו המזוקקת ביותר".

הזכרתי את ההפרייה ההדדית שהתקיימה בין רוג'ר פנרוז לאביו – ליונל פנרוז, ובינם לבין האמן ההולנדי M. C. Escher. שתיים מעבודותיו המפרסמות ביותר של אֶשר התבססו על רעיונותיהם הגיאומטריים של הפנרוזים.

עולים ויורדים

אם תעקבו אחרי טור האנשים החיצוני תגלו שכולם עולים עד בלי סוף, ואילו הסמוכים למעקה הפנימי – כולם יורדים עד בלי סוף.

הנה אנימציה דרמטית שלוקחת את הרעיון הויזואלי שלב אחד קדימה:

וכאן מישהו הצליח להגשים את הבלתי אפשרי, במבנה לגו (לחצו על התמונה להסברים):

גרם מדרגות בקנה מידה אמיתי נבנה לצורך הסרט Inception:

כאן תוכלו להציץ אל מאחורי הקלעים של הפרויקט.

ומה תאמרו על הדבר הבא?! תודו שזה כבר באמת לא מובן:

פרטים על מה מדובר באמת, ניתן לקרוא כאן. (שימו לב לארוע החשוד שחושף את העריכה כאן)

המפל

אם מתעלמים ממפל המים ומהעמודים האנכיים, המים נראים כאילו הם זורמים בצורה אופקית ומתרחקים מאתנו בזיגזגים. אם בוחנים את העמודים רואים כי באורח בלתי מוסבר אותו זיגזוג אופקי גם טיפס לגובה כמה קומות. למעשה מדובר בוואריאציה נוספת על משולש פנרוז (שני משולשים זה "מעל" זה. האם אתם מזהים? שירטוט כאן).

כיצד בונים משהו שנראה כך (מזוית מאוד מסוימת כמובן)?

אפשרות 1:

אפשרות 2:

הנה גירסת הלגו:

אבל יהיה מעניין במיוחד אם מישהו יצליח להזרים במבנה כזה מים שינועו בדיוק כמו בציור המקורי, לא?

אני משאיר לכם את המשימה למצוא ברחבי היוטיוב כיצד זה בוצע…

*

נסיים בדרך נוספת להפיק מבנים בלתי אפשריים – מדפסות תלת מימד – ובעבודותיו של פרופ' גרשון אלבר מהטכניון:

רשומות קשורות:

• יורדים למעלה ועולים לשום מקום
• דברים שרואים מכאן לא רואים משם
• עניין של פרספקטיבה
• כששני מימדים מתחפשים לשלושה

____________________________________________________

כדי לקבל עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג הזינו את המייל שלכם בראש הדף (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו!

צילמתי עב"מ!

ברשומה הראשונה בנושא סקרתי תופעות אחדות, טבעיות ומלאכותיות, שמסבירות חלק גדול מדיווחי העב"מים.
ברשומה זו נעסוק בצילום עב"מים. לעיתים קרובות צילומי עב"מים חושפים פרטים חדשים שהצופה לא הבחין בהם בעין בלתי מזוינת. צילום גם נתפש כאמין יותר מכל עדות ראיה. שהרי –

עדות אישית של מישהו היא לעיתים קרובות תיאור פשטני ולא מדויק, של זיכרון לא מדויק, של פרשנות מוטית מוטיבציה, דעות ואמונות, של משהו שהוא לא ראה היטב מלכתחילה, מוגש בהרבה בטחון עצמי.
(פרפרזה שלי על דברים של Ian Rowland).

צילום לעומת זאת, מנציח את הארועים באופן שאינו חשוף לפגיעות הזמן. ניתן לחזור ולנתח את הארועים שוב ושוב, להקפיא תמונות, להגדילן, וכד'. "תמונה אחת שווה אלף מילים", הלא כן?

אז זהו, שלא תמיד. מסתבר שתהליך הצילום עצמו יוצר תופעות לוואי, תופעות אשר עלולות להפוך למרכז תשומת הלב של חובבי העב"מים. ברשומה זו אציג ואדגים את הנפוצות שבהן.

*

הנה כאן מספרים לנו על עב"מ שמפוצץ מטאור, חומק במהירות ואף מפעיל מגן מיוחד נגד נזקי ההתפוצצות!
(לחצו על התמונה לסרטון וידאו קצר):

האמנם?

מסתבר שיש הסבר קצת יותר פשוט.

הבהק (lens flare) הינה תופעה ידועה שמתרחשת כאשר מצלמים עצמים בוהקים במיוחד ביחס לסביבה כמו השמש, הירח, פנסי רחוב ושאר נקודות אור בהירות.
התופעה מתבטאת בשתי צורות עיקריות. האחת מהן היא הילה מעורפלת של אור מסביב לחפץ הבהיר, והשניה, המעניינת יותר בהקשר שלנו, היא החזרים נוספים של העצם הבהיר. החזרים אלה מופיעים באזורים מנוגדים למקור האור (ביחס למרכז התמונה), בעוצמה חלשה בהרבה ובמהופך. לעיתים קרובות ההחזרים מעוותים ו"מרוחים".

בתמונה הבאה אפשר לראות הדגמה משולבת של שתי התופעות. בפינה השמאלית העליונה נמצאת השמש, עטופה בבוהק מעורפל. העיגולים הוורדרדים והירוקים שנפרשים לעבר הפינה הימנית התחתונה הינם ההחזרים המדוברים:

אם היינו מסיטים את המצלמה שמאלה, כך שהשמש היתה נעה לאורך החלק העליון של התמונה ימינה, העיגולים הצבעוניים היו מטיילים לעבר הפינה השנייה (משהו בדומה לזה):

הסיבה להבהקים אלה נעוצה בעובדה שעדשות המצלמה אינן מושלמות, ומלבד שבירת אור הן גם מחזירות חלק קטן ממנו. קרני האור שחודרות למצלמה מוחזרות הלוך ושוב בין האלמנטים האופטיים הרבים שמרכיבים את עדשת המצלמה. במקרים של מקורות אור בהירים במיוחד, הבהקים אלה מופיעים כחלק בלתי נפרד מהתמונה.
טריוויה: עדשת זום טובה מכילה כ-10-20 אלמנטים אופטיים נפרדים, כפי שאפשר לראות בתרשים הזה ששלפתי ממש באקראי מהאינטרנט:

הנה תמונה שנשלחה ע"י צלם במקצועו (!) במסגרת דיווח על עב"מ ל-MUFON, עמותה מפורסמת לחקר עב"מים. שימו לב לאורות המסתוריים בשמיים:

ניתוח גיאומטרי פשוט שביצע הבלוגר הזה חשף מיד כי מדובר בהשקפויות פנסי הרחוב (אותה תבנית אורות בדיוק, רק במהופך):

מספיק שצלם יחתוך תמונה כזו (במקרה או בכוונה) באופן שמקורות האור המקוריים אינם נראים בה, בכדי להפוך את ההשתקפות לתעלומה מסתורית.

כאן מדגים מישהו אחר את אותו אפקט בדיוק, בעוד בצילום לילה רגיל:

*

אני זוכר את הפעם הראשונה בה חזרתי מטיול והבחנתי בעיגולים אפורים כאלה על רקע השמיים.להק עב"מים?

בחינה מדוקדקת יותר של התמונות גילתה כי הכתמים נופלים באותם אזורים בדיוק בתמונות שונות ומכך הסקתי כי מקורם במצלמה עצמה. בתחילה חשבתי שמדובר בלכלוך על העדשה אך בדיקה פשוטה של סיבוב העדשה הוכיחה כי הכתמים נשארים קבועים במקומם ביחס למסגרת התמונה, מה שהצביע כי מקור הבעיה הוא התלכלכות החיישן עצמו. חיפוש קצר באינטרנט גילה שהתופעה מוכרת וידועה לשימצה בעולם הצילום הדיגיטלי – גרגירים שנדבקים לחיישן המצלמה הדיגיטלית יוצרים כתמים אפורים על גבי התמונה. לאחר ניקוי החיישן (חינם אין כסף במעבדת שירות קרובה) הכתמים נעלמו.

*

מהם עיגולי האור המסתוריים הללו (מכונים Orbs) שמופיעים בצילומי בתי קברות, חדרים אפלים וטירות נטושות?

ברוב המקרים מדובר בצילומי סטילס שצולמו במצלמה דיגיטלית, עם פלש (או לחילופין, בתאורת אינפרא-אדום של המצלמה). יש הסבורים כי מדובר בישויות אור תבוניות מסתוריות, או בגשושים של חלליות חוצנים. הנה כך למשל נכתב באתר כלשהו:

הישויות שאנחנו מצלמים ורואים הן תודעות של אנשים (גם חייזרים הם יצורים בעלי תודעה לצורך העניין) שעזבו את הגוף בכל מיני דרכים בין עם בחוויה חוץ גופית, בין אם מוות, בין אם תודעות גבוהות שהגיעו כדי להתבונן.
הן מתאספות ומופיעות באירועים שמחים, סביב ילדים משחקים, סביב אנשים שעושים עבודה רוחנית ולפעמים מגיעות כדי לעזור לרפא כאב וסבל. אין בהן שום דבר מרושע או מפחיד כמו שחלק מהאנשים חושבים – אלה פשוט אנחנו כשאנחנו עוברים למימד גבוה יותר (תדר גבוה יותר). הן גם מגיעות להראות את עצמן לאנשים שמודעים אליהם – אם תתחילו לצלם באופן קבוע בשעות ערביים תגלו שהן מופיעות יותר ויותר. אנחנו מעניינים אותן.

יתכן.

ההסבר הפשוט יותר הוא כי מדובר בחלקיקי אבק, טיפות מים (רסס, גשם), אבקני פרחים או חרקים למיניהם אשר חולפים ממש סמוך לעדשת המצלמה (מילימטרים עד סנטימטרים בודדים), מוארים באור הפלש ומחזירים אותו בצורה לא ממוקדת אל חיישן המצלמה. במידה והתנועה של העצם מהירה יחסית לזמן החשיפה הוא יותיר אחריו שובלי אור, בהתאם למסלול תנועתו.

התופעה נפוצה במיוחד בשימוש במצלמות קומפקטיות בהן הפלש קרוב מאוד לעדשה, דבר שמאפשר הארת עצמים קרובים מאוד לעדשה וכן החזרת אור טובה מהם אל עדשת המצלמה.

מההסבר לעיל ברור מדוע אותם Orbs לא נראים בשטח בזמן אמת, אלא מתגלים רק בצילומים.

הנה שתי דוגמאות לצילום מבוקר של "Orbs". מימין – טיפות גשם. משמאל – גרגירי קמח:

לעיתים נראה בצילום כאילו כתם האור נע מאחורי עצמים רחוקים ובהירים יותר שנמצאים בפוקוס. מדובר בתעתוע צילומי בלבד. ראו דוגמה:

הנה Orbs (פתיתי שלג) שהנצחתי במצלמתי בביקור חורף בהר מירון:

כאן מדגים הבחור כיצד סיב מיקרוסקופי של הסוודר שלו הופך בתנאים הנכונים ל-Orb מסתורי:

נעבור כעת ל-Orbs בקנה מידה קוסמי. הנה "ארוע" חוצני מאוד מוכר, וללא ספק אחד התיעודים המרשימים ביותר שקיימים:

בסביבות 2:00 תשמעו את מומחה העב"מים הדגול מסביר: "אני מעריך שקוטר העב"מ הזה הוא 2-3 מייל… הספירלה הזו, לדעתי, היא גל-כבידה חזק יותר מהאור. זו הוכחה, בפיזיקת הקוונטים, שעב"מים אלה משתמשים בצורה מאוד מתקדמת של אנרגיית גרוויטציה ואנרגיית נקודת האפס" (אני מתנצל אם משהו בתרגום מעוות את כוונת המשורר המקורית).

וכעת להסבר הפשוט. מדובר בחלקיקי קרח שמשתחררים מהמעבורת בעת הפעלת מנועי התימרון שלה. כאשר המנועים מופעלים שוב ושוב, חלקיקים שהשתחררו קודם מקבלים דחיפות לכיוונים שונים בהתאם.

*

איבוד פוקוס. משיטוטי ביו-טיוב וצפייה בסרטוני עב"מים, עולה כי תקלת הצילום הנפוצה ביותר היא איבוד פוקוס בעת ביצוע תקריב (zoom-in). מצלמות מתקשות מאוד לשמור על פוקוס בתנאי תאורה גרועים, במיוחד כאשר מבצעים פעולת תקריב מהירה. העצם הנקודתי הבוהק, יהיה אשר יהיה (כוכב הלכת נוגה/לווין/בלון הליום), הופך לעיגול אור גדול.

בנוסף לכך, בתוך הכתם נראים לעיתים "לכלוכים" משונים ואף צלליות של צורות גאומטריות מוגדרות כגון עיגולים, מלבנים וקוים ישרים. מה ההסבר לכך?

הכתמים מקורם בגרגירי אבק על פני העדשות, והצורות הגיאומטריות הסדורות יותר נובעות מהסתרות של האור אי-שם בין עדשות המצלמה, בתלות במבנה הפנימי שלה.

הנה למשל, כך נראה כוכב דרך טלסקופ, כאשר מוציאים אותו מפוקוס (משמאל). הצללים הם צללי מראת הצד הקטנה שבטלסקופ והמוטות המחזיקים אותה (מימין):

ומהי הנטיה המוזרה של עב"מים להצטלם בצורת משולשים ומעויינים?

הדבר נובע ממבנה הצמצם שבתוך המצלמה, אותו "תריס" שמווסת את כמות האור המגיעה אל החיישן. כאשר מקור האור בהיר יחסית, הצמצם נסגר, ומעניק לכתם האור שנמצא מחוץ לפוקוס צורות כאלה בדיוק.
ולראיה, הנה תוצאות ניסוי קצר שערכתי בלילה עם מצלמת הוידאו שלי. כיוונתי אותה לעבר פנסים רחוקים, הוצאתי אותם מפוקוס, סגרתי ידנית את הצמצם במידות שונות – וראו זה פלא:

*

נצנוצים והבהובים מהירים בכתם האור גם הם אינם מעידים בהכרח על משהו שמקורו בעצם עצמו, אלא על תלאות הדרך שעבר האור עד שהגיע אלינו. קרני האור מתעקמות ומתעוותות כשהן עוברות דרך שכבות אויר בטמפרטורות וצפיפויות שונות. מערבולות אויר קטנות גורמות למסלול האור להשתנות פעמים רבות בשניה והדבר גורם לאפקט הנצנוץ. ככל שהעצם קרוב יותר לאופק הוא עובר שכבת אויר עבה יותר, וצפוי לנצנץ ביתר שאת. זו בדיוק הסיבה לנצנוץ הכוכבים (הסבר פשוט לתופעה וניסוי ביתי – כאן).

תופעה זו כשלעצמה אינה קשורה בצילום, אולם בתנאים מסוימים, כמו בריחה של העצם מפוקוס, הנצנוצים הללו נהיים ברורים במיוחד.

הסרטון הבא שערכתי, מדגים את תעתועי הצילום האחרונים שסקרתי בשתיים וחצי דקות. בחלקו הראשון – לקט צילומי עצמים בלתי מזוהים. בחלקו השני – לקט עצמים מזוהים אשר בטעות או בכוונה יצאו מפוקוס.
מצאו את ההבדלים!

*

לסיכום, ראינו כי תהליך הצילום עשוי לתרום תרומות לוואי משל עצמו לתמונה המצולמת. צלם שאינו מכיר תופעות פשוטות אלה עלול להעניק להן פרשנויות מרחיקות לכת.
בפרק הבא בסדרה נטעם קצת מעולם זיופי העב"מים. הזינו את המייל שלכם בראש הדף מימין כדי לא לפספס את החלקים הבאים בסדרה!

* תודה לצלם ארסניי גורביץ' שהתנדב לעבור על הרשומה ולוודא שאין בה טעויות מקצועיות.

לקריאה נוספת:

• המלצות MUFON לתיעוד עב"ם
• המדריך השלם לצילום Orbs
• אנא, לא עוד Orbs!
• ראיתי עב"ם!
• זייפתי עב"מ!
• אבן החייזרים הראשונה שלי
• נחשף פרצופה של האבן הכסופה
• מעגלי תבואה – מתיחה, אומנות סביבתית או מסרים תבוניים?
• סיפור החייזר הממוחזר

ראיתי עב"מ!

נתחיל בסיפור אישי.

זה היה בשנת 1975, אני הייתי בן 6. אני זוכר את הארוע באופן כללי, אך לא את שראו עיני. הנה פרטי הארוע כפי שמתאר אותם אבי:

"ערב שבת, השעה שש לפנות ערב, השמש זה עתה שקעה, השמים עדיין מוארים מכדי לראות כוכבים. גלעד מבחין בכוכב בוהק בכוון צפונית-מערבית (הים) ובזוית של כ-45 מ' מעל האופק. אני שם לב כי נקודת האור הזו אינה נעה – דבר שנראה לי תמוה כי זה פוסל אפשרות של לוויין. אני רץ הביתה להביא משקפת (8X30) ומבחין בצורה ברורה של גוף דמוי בננה הנמצא במרכז כנף גדולה בצורת דלתה בעלת קודקודים מעוגלים (1). חומר הכנף נראה שקוף כמו פרספקס כשהאור מתנקז לאורך השפה הפריפרית. הבננה שבמרכז נראית כולה מוארת. גוף מוזר זה נראה עומד על מקומו במשך שלושת-רבעי שעה מאז שהבחנו בו. גון האור הלך והאדים עם הזמן – מה שמעיד על כך שהוא החזיר את אור השמש השוקעת. ואז, לפתע השתנה ההיטל של הגוף כאילו החל להסתובב על צירו (2), תוך שהוא מתרחק (3) והופך במשקפת לנקודה כמו כוכב, ונעלם (4). כל זה תוך כחמש שניות.

אין אפשרות לאמוד את גודלו או מרחקו של גוף זה פרט לעובדה שמשקפת פשוטה איפשרה לראות בברור את שראינו.
בחדשות לא הוזכר דבר. במשטרה אמרו כי לא דווח אירוע כזה. מאוניברסיטת ת"א הפנו אותי לאוניברסיטה בירושלים לחוג לחקר השמים. תיארתי הכל לראש החוג והוא אמר שינסה לברר והבטיח ליידע אותי. לא שמעתי ממנו מאז. כעבור יומים הזדמן לי לפגוש את ראש מינהל התעופה האזרחית בנתב"ג אשר לקח את הדברים ברצינות, הבטיח לבדוק אצל חיל-האויר באם נקלט משהו במכ"ם. למחרת התקשר ואמר כי שום דבר לא נקלט. בזאת נסתיימה הפרשה."

מה ראינו באותו הערב?

*

המדיה גדושה בעדויות של אנשים שראו עב"מים, כלומר, עצמים בלתי מזוהים, כלומר, דברים שאין להם מושג מהם.
בד"כ מתפרסמות העדויות הללו בתור קוריוז, ללא כל בדיקה נוספת. בתוך כמה ימים הפרשה נשכחת ודפי העיתון מוכנים ומזומנים לעדות המסתורית הבאה.

כאשר מקרים כאלה נחקרים ביתר יסודיות, רק אחוזים בודדים מהם נותרים ללא הסבר פשוט (לא נובע מכך כי מדובר בחלליות חוצנים כמובן). רוב רובם של הדיווחים הם פרשנויות שגויות של תופעות פרוזאיות.

ברשומה זו אסקור בקצרה את התופעות השמיימיות שמזוהות לעיתים קרובות כ… עצמים בלתי מזוהים.
הכרות עם תופעות אלה תצמצם בצורה דראסטית את כמות הדיווחים על עצמים בלתי מזוהים, ותאפשר חקירה ממוקדת יותר של המקרים המעניינים באמת.

הנה לפניכם, 'מגדיר העב"מים לצופה המתחיל'.

*

מטוס בדרכו לנחיתה שזרקוריו דלוקים והוא טס בדיוק לעברנו, יראה כנקודת אור קבועה בשמיים במשך דקות ארוכות. עננים או ערפל יכולים להוסיף אפקטים מעניינים – אורות המטוס עשויים להעלם ולהופיע לסירוגין, להתפזר בערפל או להיות מוחזרים מהעננים בצורות שונות ומשונות. היות ואורות כאלה נראים כבר ממרחק קילומטרים רבים, המחזה יהיה דומם.
מקום מומלץ לצפיה בתופעה – חופי ת"א הדרומיים: ניתן להבחין במטוסי נוסעים שמגיעים בזה אחר זה מכיוון הים בדרכם לנתב"ג.

*

כוכב לכת בהיר, בד"כ נוגה או צדק, עשוי למשוך תשומת לב רבה מצד הצופה הלא מיומן. בתקופות מסוימות ניתן להבחין בהם סמוך לשקיעה או לזריחה, כשהשמיים עדיין מוארים למדי. כוכב לכת כזה יראה כנקודה בהירה קבועה בשמיים. שוב, משחק עם העננים יכול ליצור אשליה של תנועה וכמובן לגרום לנקודת האור להבהב, לשנות עוצמה ואף להעלם לפתע.

כאן תוכלו להוריד את התוכנה החינמית סטלריום, המציגה את תמונת השמיים לכל מקום ולכל זמן.

נוגה וצדק בשמי הבוקר

*

לווין מלאכותי נראה כנקודת אור שחולפת על פני השמיים בקו ישר ובמהירות אחידה, סמוך לשקיעה או לזריחה. לאחר דקות ספורות הלוויין עשוי להכנס לצל שמטיל כדור הארץ ואז, תוך שניות אחדות, הוא ידעך ויעלם (שכן לא יחזיר עוד את אור השמש).
אלפי לוויינים מקיפים את כדור הארץ ברגע זה ממש! כאן תמצאו את רשימת הלווינים הבהירים שניתן לראות מהארץ בתאריך רצוי.

תחנת החלל הבינלאומית נראית בזמנים מסוימים ככוכב בהיר ביותר שחולף בשמיים במשך דקות אחדות. כאן תמצאו הסברים מלאים בעברית מתי וכיצד לצפות בתחנת החלל. כך זה נראה, במקרה הזה בשעות דמדומים:

*

בלון הליום או להקת בלוני הליום שהשתחררו למישהו, כשהם מנצנצים בשמש ונתונים לשגיונות הרוח, יוצרים לפעמים מחזות מוזרים. אם כלי טיס יחלפו במקרה הרחק "מאחורי" הבלון, עשוי להיווצר הרושם המוטעה כאילו מתבצע כאן מרדף צבאי אחר עב"מ, בעוד שלמעשה אין שום קשר בין הארועים.

הבלבול עלול להיות גדול במיוחד אם מדובר בבלון הליום ענק שמעוצב בצורת "חללית חוצנים".

הסיפור מאחורי הבלון הבא מרתק כשלעצמו:

במשך שעות עקבו מיליוני אנשים בחרדה אחר מעופו של הבלון הענק, לתוכו נקלע ילד בן 6 חסר אונים! כשנחת סוף סוף הבלון השברירי, הילד כבר לא היה עליו…
מאוחר יותר הוא נמצא מתחבא בעליית הגג של ביתו. הסיפור היה מתיחה משפחתית צינית, על חשבון הרשויות, המדיה והציבור כולו. אביו הגיע לכלא בעקבות כך.

עוד סיפור על בלוני הליום שתעתעו בתושבים אפשר לקרוא כאן.

הנה סרטון שמציג להקה של עב"מים, כמו גם להק הליקופטרים על רקע עב"מ בהיר בודד. האם לא סביר שמדובר בבלוני הליום פשוטים?

*

בלוני חיזוי מזג אויר משולחים לעיתים תכופות מתחנות חיזוי מזג אויר ומבסיסים שונים של צה"ל. הם מגיעים לגובה של עשרות ק"מ בטרם יתפוצצו (מפאת הפרשי לחצים). הבלונים נושאים איתם ציוד מדידה ומשדרים את הנתונים אל תחנת המעקב שעל הקרקע. רוח צד פתאומית ותנאי תאורה מיוחדים עשויים ליצור אפקטים מעניינים, למשל כאשר קרני השמש האחרונות מאירות את הבלון בצבע אדמדם בזמן שעל פני הקרקע השמש כבר שקעה.

כאן תוכלו לראות עצם מסתורי שהתברר כבלון מיוחד לחקר קרינת-גמא, שנאס"א שילחה. עוד מקרה דומה מתואר כאן.

האם נצפה יצור חוצני דמוי מדוזה מרחף באציליות בשמי מקסיקו-סיטי המעופשים? (אפשר לדלג ל-1:15)

או שאולי בכל זאת מדובר בבלון חיזוי מזג-אויר? (הבלונים משולחים כשהם מנופחים חלקית, והם הולכים ומתנפחים ככל שהם עולים לשכבות בהן לחץ האויר החיצוני נמוך יותר).

*

בלוני תצפית צבאיים הינם מחזה שמיימי קבוע באזורים מסוימים של ארצנו. ביום הם נראים כנקודה לבנה קטנה בשמים.
לעיתים רחוקות בלון תצפית כזה עלול להשתחרר מסיבה כזו או אחרת, ונסיונות לצוד אותו (ואת המכשירים המסווגים שעליו) יכולים לייצר מחזות שמימיים מדהימים שהיו מכים בתדהמה אפילו את הנביא יחזקאל. סביר כי פרשיות כאלה לא תזכינה לחשיפה תקשורתית והמסתורין סביבן ימשיך לחגוג בקרב הצופים שלא הבינו במה חזו.

*

פצצות תאורה נקשרות גם הן לא פעם לדיווחים על עב"מים. אורן כתום בד"כ והן עשויות לרחף במשך דקות ארוכות בשמיים, כשהן נעות בעצלתיים, מותירות מאחוריהן שובלי עשן. בשלב מסוים אורן פשוט כבה והן נעלמות.
פצצות התאורה מצוידות במצנחים שמאטים את נפילתן ומחזירים את אורן. מקור התאורה (בד"כ מגנזיום בוער) מחמם את האויר סביבו והמצנח עשוי לכלוא אויר חם זה, בדומה לכדור פורח, דבר שמאפשר לפצצות לרחף בגובה די קבוע לאורך זמן.
פצצות תאורה מוטלות/משוגרות בד"כ בצרורות והן נעות יחד בשמיים בתבניות המשתנות באיטיות. הדבר עשוי ליצור אשליה שמדובר במבנה מוצק חשוך כלשהו (חללית חוצנים?) משובץ בגופי תאורה שמתקרב / מתרחק / מתפצל וכד'.

התמונה צולמה ע"י אדי, בעל הבלוג "מנקודת מבט אחרת" ומופיעה כאן באישורו

לעיתים נורי תאורה כאלה מחוברים לעצמים בלתי צפויים, כמו למשל… לרגלי צנחנים! כך היה במקרה הזה שגרר המולת UFO טיפוסית:

*

מטאור גדול (מכונה גם "כדור אש") נצפה לעיתים נדירות כשהוא חוצה את השמיים ומותיר מאחוריו שובל עשן ארוך. מדובר בסלע שמגיע מן החלל, חודר את אטמוספירת כדור הארץ במהירות של עשרות ק"מ בשניה ומתלקח עקב החיכוך הרב. המטאור עשוי להתפצל לכמה חלקים בעת מעופו, ואף להתפוצץ בפתאומיות. מאחר ומטאורים יכולים להיראות גם ממרחק של 80-100 ק"מ ויותר, תנועתם לעיתים נראית איטית מאד. מטאור שנע היישר לכיוון הצופה ייראה כנקודת אור קבועה. מטאורים עשויים להופיע בצבעים שונים (בהתאם לחומרים המרכיבים אותם), לשנות את בהירותם, ולהשאיר שובל של אור שנעלם רק לאחר מספר שניות. כך זה נראה:

*

עצמים מעשה ידי אדם חוזרים לעיתים מן החלל. לוויינים "זקנים" נופלים לפעמים חזרה אל כדור הארץ. יש שנשרפים לגמרי באטמוספירה ויש כאלה שחלקים מהם מצליחים לשרוד את המסע הלוהט. לא נותר אלא לקוות כי יתרסקו באזורים לא מיושבים. במקרים אחרים מדובר בחזרה מתוכננת ונשלטת, כמו בשני המקרים הבאים.

בסרטון הבא רואים את החללית Hayabusa חוזרת ממסע של 7 שנים אל אסטרואיד ובחזרה, כשהיא נושאת איתה גרגירים שאספה מהאסטרואיד, ומכוונת להתרסק באוסטרליה (הדגימות נשמרו בקפסולה מיוחדת שנאספה בהצלחה).

והנה עוד חזרה מרשימה, של חללית אחרת. ועוד מקרה שיוחס כמובן לעב"מים.

בנוסף ללווינים שסיימו את תפקידם, מסתובבת בחלל גם הרבה פסולת: שברים של לווינים, שלבים של טילים ועוד. עצמים אלה חוזרים לאטמוספירה מדי פעם כשהם מותירים מאחוריהם שובלי אש (אם אין חשש שיגיעו לקרקע מיושבת, לא מודיעים על חזרתם מראש).

*

עננים לנטיקולריים נוצרים בתנאים אטמוספריים מאוד מיוחדים. אני לא בטוח שבארץ נראו כאלה, אבל אני משוכנע כי במקומות בהם הם נצפים, מגיעים דיווחים מבוהלים על פלישת חלליות ענק. (עוד תמונות והסברים כאן).

*

פנסים סיניים גם הם כנראה אינם נפוצים במיוחד בארץ, אבל אני יכול להעיד לפחות על הפרחה אחת שהתרחשה בישראל לפני 35 שנה בערך. אבי הכין אחד כזה מנייר משי וצמר גפן ספוג באלכוהול. חיכינו לערב ללא רוחות, יצאנו לשדה הגדול ליד ביתנו ושילחנו אותו אל השמיים.
כך נראית הפרחה המונית של פנסים סיניים:

*

אני מקווה שרשימה זו תהפוך את העצם הבלתי מזוהה הבא שתראו בשמיים למזוהה, או לפחות תציע הסברים אלטרנטיביים סבירים למה שראיתם.  את "ההסבר" כי מדובר בחללית חוצנים שהגיעה מקצה הגלקסיה במיוחד לשכונה שלכם, מומלץ לאמץ רק לנוכח ראיות מוצקות במיוחד. טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן.

וזכרו: ראיתי עב"ם = ראיתי עצם בלתי מזוהה = לא יודע מה ראיתי

אל תפלו בכשל –

ברשומה הבאה בסדרה אגיש את 'מגדיר העב"מים לצלם המתחיל', בו אסקור שלל תקלות צילומיות שיוצרות עב"מים יש מאין. הזינו את המייל שלכם בראש הדף מימין כדי לא לפספס את החלקים הבאים בסדרה!

* תודה ליואב לנדסמן – מהנדס חלל וגאו-פיסיקאי מוסמך, אסטרונום חובב ועובד בתעשיית החלל הישראלית, שעבר על הרשומה והעיר הערותיו. אתם מוזמנים לבקר בדף הפייסבוק שלו, הכולל עדכונים מרתקים מעולמות אחרים.

לקריאה נוספת:

• אבן החייזרים הראשונה שלי
• נחשף פרצופה של האבן הכסופה
• מעגלי תבואה – מתיחה, אומנות סביבתית או מסרים תבוניים
• צילמתי עב"מ
• זייפתי עב"מ

היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?

מייד נצלול אל הנושא המרכזי של רשומה זו – זיכרון, אך לפני שאשכח, כמה מילים על שיכחון.

שיכחון פוסט היפנוטי

שיכחון פוסט-היפנוטי מתבטא באי-יכולת לזכור את רוב מה שהתרחש בזמן ההיפנוזה, או את כולו, עד אשר ניתן סימן מוסכם-מראש להיזכרות. בדרך כלל, התופעה מתרחשת רק אם הנבדקים התבקשו במפורש לשכוח את המתרחש, וגם אז היא מוגבלת ל10%-15% מהאוכלוסייה (הרגישים ביותר להיפנוזה) אשר זוכרים רק מקטעים ממה שהתרחש. הם יכולים לזכור למשל שכתבו את שמם ואת התאריך, אבל לא לזכור שהם עשו זאת לאחר סוגסטיה של נסיגה לגיל הילדות. אחוז קטן עוד יותר שוכח את כל שהתרחש.

העובדה כי השיכחון הוא זמני, מעידה על כך שההיפנוזה התערבה בתהליך השליפה מהזיכרון ולא בתהליך האיחסון. בעוד ששיכחון שנובע מפגיעות ראש למשל מלווה בתהליך היזכרות ארוך, הדרגתי ומייגע, "הסרת" השיכחון הפוסט-היפנוטי היא מיידית.

ניסויים אחרים הראו כי מצב הדברים מעניין ומורכב אף יותר. בזמן היפנוזה לימדו את הנבדקים פרט טריוויה אזוטרי לחלוטין (שאין סיכוי שהנבדקים ידעו בהגיעם לניסוי). לאחר שיצאו מהיפנוזה המהופנטים-עמוק לא זכרו דבר מהמתרחש, אך שליש מהם ידע לענות על שאלת הטריוויה. כלומר, המידע הנלמד היה זמין עבורם למרות שלא היה להם זיכרון ישיר של חווית הלמידה.

מיתוס הזיכרון המושלם

האם היפנוזה יכולה לעורר זיכרון מושלם לגבי אירועים מהעבר? האם אפשר לשלוף פרטים כמו מספרו של רכב שהיה מעורב בתאונה? האם אפשר לחשוף זכרונות ילדות מודחקים?

יש עדויות מעטות התומכות במיתוס הזה. למרות שאנשים יכולים להפיק מידע רב נוסף באמצעות היפנוזה, הוא אינו בהכרח נכון. בעוד מקרים מרשימים דווחו לאורך השנים, מדובר באנקדוטות שאינן נתמכות במחקרים מבוקרים.

כמויות מרשימות של עדויות ממחקרים מבוקרים מראות כי היפנוזה אינה משפרת את דיוק הזיכרון מעבר למה שניתן להשיג בתנאים מעודדים שאינם היפנוטיים.

במחקר משנת 1932 הפגינו המהופנטים זכרון מוגבר של שירה שנלמדה שנים לפני כן. אך כאשר הקטע המדובר הושווה לשירה המקורית, התברר שהמטופלים המציאו קטעים בסגנון השיר המקורי. בסך הכול הם הפיקו יותר מילים, נכונות ובלתי נכונות, ע"י השלמת הפערים בזיכרון במשפטים מתקבלים על הדעת.

במחקר הזה למשל (1987) ביקשו מנבדקים לשנן קבוצת תמונות. לאחר מבחן זיכרון במצב רגיל הם הופנטו, קיבלו סוגסטיה לשיפור הזיכרון ונבחנו בשנית בעודם מהופנטים. כשיצאו מהמצב ההיפנוטי נבחנו בשלישית. מידת ההיזכרות שלהם השתפרה מפעם לפעם, אבל לא נמצא קשר בין מידת השיפור האישית של כל אחד מהנבדקים לבין מידת התגובה שלו להיפנוזה, כולל אלה שהלכה למעשה לא התהפנטו כלל.

תוצאות ניסויים מראות כי להיפנוזה יש שלוש השפעות עיקריות על הזיכרון:

1) היפנוזה מגבירה את כמות הפריטים שעולים, אך רוב המידע החדש אינו נכון.

2) היפנוזה מגבירה את הביטחון לגבי זכרונות חדשים, בין אם הם נכונים ובין אם לאו.

3) תופעות אלה באות לידי ביטוי ברור במיוחד בקרב הרגישים להיפנוזה.

פרופ' אליזבט לופטוס, בדברי סיכום מתוך מאמר בשם "יצירת זכרונות שקריים" (1995): "כמעט שני עשורים של מחקר על עיוותי זיכרון לא משאירים מקום לספק בכך שניתן לשנות זיכרון ע"י סוגסטיה. ניתן לגרום לאנשים לזכור את העבר שלהם בצורות שונות, ואף לגרום להם לזכור אירועים שלמים שמעולם לא התרחשו. כשעיוותים אלה מתרחשים, אנשים לפעמים בטוחים בזכרונותיהם המעוותים או השקריים, ולעיתים קרובות שוקעים בתיאורים מפורטים של זכרונותיהם המדומים."

לופטוס לא מדברת כאן על מצב היפנוטי דווקא. מחקרים מראים שתחת היפנוזה האפקטים הללו מוגברים אף יותר. נבדקים מהופנטים בודים זכרונות כחלק מהבילבול בין מציאות לדמיון שמאפיין את המצב ההיפנוטי. Dywan משער כי המצב הסוגסטיבי יוצר או מגביר את האשליה של ההיזכרות. בנוסף, מהופנטים עלולים להיות פגיעים יותר לתופעת "בילבול מקור הזיכרון". ברגע שזיכרון "הושתל" במהלך היפנוזה אצל נבדק, קשה להיפטר ממנו.

במחקר זה למשל, סיפרו החוקרים למהופנטים כי הם התעוררו בלילה מסוים למשמע רעש חזק. לאחר סיום ההיפנוזה זכרו כל הנבדקים את האירוע כאילו התרחש באמת, וכמעט מחצית מהם המשיכו להאמין בכך גם אחרי שסיפרו להם כי זיכרון זה "הושתל" במוחם!

השלכות לגבי טיפולים פסיכולוגיים

נתייחס לשני סוגים של טיפולים דומים במהותם – נסיגת גיל, ושיחזור זכרונות מודחקים.

במסגרת טיפולים היפנוטיים ל"נסיגת גיל" (Age regression), המטופל מקבל סוגסטיות לחזרה לתקופה קדומה יותר בחייו (למשל כדי לחשוף זכרונות מודחקים של התעללות מינית). המטופל עשוי לחוות עצמו כילד ואף להתנהג בצורה ילדותית – קולו ואף כתב ידו עשויים להשתנות.

אבל עלינו להבחין בין חוויה דמיונית שנוצרת בעקבות הסוגסטיה ההיפנוטית לבין הדבר האמיתי. המהופנטים הללו אולי מאמינים שחזרו להיות ילדים ואולי מתנהגים באופן ילדותי, אבל האם הם חוזרים לאחור גם ברמה הפסיכולוגית? האם גם התפקודים המנטליים שלהם משתנים?

חישבו איזה כלי מחקרי רב עוצמה זה יכול להיות בתחום חקר ההתפתחות. במקום לעקוב אחר אדם במשך שנים רבות ולתעד את התפתחותו המנטלית, האנליטית והתפישתית, כל שעל החוקר לעשות הוא להריץ על נבדק בוגר סדרת מבחנים התפתחותיים שוב ושוב, כשבכל פעם הנבדק "מוחזר" כמה שנים לאחור באמצעות היפנוזה!

חוקרים ניסו לבצע בדיוק את זה ב-1959, וקיבלו תוצאות שנראו חיוביות, אך חזרות זהירות הרבה יותר (1970) כשלו לשחזר את התוצאות, או שהראו שהן היו תוצאי לוואי של הצורה בה התבצע הניסוי. ברוח דומה, מחקרים שנתנו למהופנטים לבצע בדיקות התפתחותיות סטנדרטיות (שנותנים לילדים בגילאים שונים) לא העלו דבר.

תהליך נסיגת הגיל הוא מרשים למראה, ומעורר חוויות חזקות בקרב המהופנט, אבל מדובר בשיחזור פרי הדמיון של הילדות, ולא בחזרה אמיתית בשום צורה לגיל קודם.

Nash סקר ב-1986 עשרות מחקרים שנערכו לאורך תקופה של עשרות שנים, וניסה לבדוק באיזה מובן באמת "חוזרים" המהופנטים לילדותם כשהם עוברים טיפול "נסיגת גיל". מסקנתו היא כי אין עדות לכך שהיפנוזה מסוגלת לגרום לאנשים לחוות בצורה מדויקת אירועי ילדות או לחזור לרמת התפתחות ותפקוד פסיכולוגיים/פיזיולוגיים/נוירולוגיים קדומים יותר. תגובותיהם אינן מאפיינות תגובות אמיתיות של ילדים, וכאשר הן כן דומות, אנשים שאינם מהופנטים יכולים לבצע זאת לא פחות טוב.
המחקרים הבודדים שתמכו בטענה זו היו לקויים מבחינת מתודולוגית או שנבעו מגורמי מוטיבציה שאינם קשורים בהיפנוזה.

כך למשל, אם המהופנטים מתבקשים לחזור לגיל ילדות ולכתוב משפטים מורכבים שמוכתבים להם, הם כותבים משפטים מורכבים בכתב ילדותי, אך ללא שגיאות כתיב. דוגמה אחרת היא של מהגר שלא ידע אנגלית כשהגיע לאמריקה. כשאדם זה התבקש לחזור לילדותו הוא הצליח לענות, בשפת האם שלו, לשאלות באנגלית (למרות שבגיל ההוא לא ידע אנגלית).
דוגמה מאלפת אחרונה בנושא היא של נבדקים ש"הוחזרו" לגיל 3, והתבקשו לדמיין סיטואציה מפחידה. המהופנטים הגיבו בצורה "מתאימה לגיל" – הם חיפשו בובות מסוימות וחפצי מעבר אחרים. נבדקים שלא הגיבו טוב להיפנוזה לא התנהגו כך. אבל התוצאות הפכו למעניינות עוד יותר, כאשר ראיינו את אימותיהם של חלק מהנבדקים, והסתבר כי בובות וחפצים מהסוג שתיארו כלל לא היו ברשותם כשהיו ילדים.

המצב בנוגע לטיפולי "שיחזור זכרונות מודחקים" דומה כמובן.

הסכנה ברורה: בעידודו של המטפל ובהשפעתו המועצמת בעת ההיפנוזה, עלול המטופל לייצר פנטזיות שמזוהות כאירועים אמיתיים, ונזכרות ככאלה לאחר יציאה מההיפנוזה. חישבו לרגע על ההשלכות ההרסניות של יצירת זיכרון של התעללות מינית יש מאין, שבוצע כביכול מצד קרוב משפחה של המטופל.

ואכן, גופים שונים מזהירים מפני הטיפולים הללו. כך למשל פרסמה ב-1985 המועצה לעניינים מדעיים של איגוד הרפואה האמריקאי הצהרה שמזהירה כי "זכרונות שהושגו במהלך היפנוזה יכולים לערב זכרונות בדויים או מדומים, ולא רק שאינם מדויקים יותר, אלא שלמעשה נראה כי הם עוד פחות אמינים מזכרונות לא היפנוטיים".

הקולג' המלכותי הבריטי של הפסיכיאטרים נתן את המלצותיו ב-1997 לגבי "שיחזור זכרונות לגבי התעללות מינית בילדות":
"אנו מיעצים לפסיכיאטרים להימנע משימוש ב"טכניקות שיחזור זיכרון" כלשהן לגבי התעללות מינית אשר המטופל אינו זוכר. … אין עדות ששימוש בטכניקות משנות תודעה כגון סמים או היפנוזה יכול לגלות או להוסיף מידע עובדתי מדויק לגבי אירועי עבר כלשהם כולל התעללות מינית בילדות. יעילותן של טכניקות כגון רגרסיית-גיל ורגרסיה היפנוטית אינה מוכחת."

כאן אפשר למצוא אזהרות מצד גורמים וארגונים נוספים.

נעבור לאתנחתא קומית:

היפנוזה בשירות המשטרה

למרות דלות העדויות בזכות השימוש בהיפנוזה לצורך שיפור הזיכרון, השימוש בהיפנוזה פרח בקרב אנשי משטרה, עורכי דין ואף שופטים, בניסיון לרענן ו"לחזק" זכרונות של עדים, קורבנות וחשודים במהלך חקירות פליליות.

תומכים אחדים בהיפנוזה לשימושי חקירות ביקרו את המחקרים השונים על כך שהם מתבצעים באווירה סטרילית במעבדה ואינם מערבים רגשות ומשמעויות שאופייניים למצבי אמת. Reiser, פסיכולוג משטרתי שערך חקירות רבות תחת היפנוזה, טוען כי רוב החוקרים מוצאים את ההיפנוזה כמועילה מאוד. אבל התרשמויות אישיות כאלה לא יכולות להחליף ראיות ניסיוניות מדעיות.

Sloane, החליט להיענות לאתגר ולבדוק את הנושא בצורה מבוקרת, בתנאי אמת. עבודת הדוקטורט שלו מ-1981 (שהתבצעה תחת פיקוחו של רייזר) כללה חקירות אמיתיות של עדים וקורבנות, שהתנהלו באותה העת ע"י משטרת לוס אנג'לס. בהסכמת המשתתפים, חלקם עבר חקירות היפנוזה מתוּקננות שכללו דמיון מודרך; אחרים עברו אותו ריאיון ללא דמיון מודרך, וקבוצה שלישית – ללא היפנוזה. לא התגלתה כל עדיפות להיפנוזה או לדמיון המודרך בכל הקשור לכמות או לדיוק המידע שעלה.

Timm ביים ב-1981 התנקשות ירי (!) במהלך שיעור מבוא בקרימינולוגיה (לא לפני שווידא כי הנשק האישי של המשתתפים הופקד בצד לפני כניסתם לכיתה). לאחר ה"תקרית" חשף טים את התרמית, והזמין את הצופים הנסערים להשתתף בניסוי. קבוצה אחת עברה ריאיון תחת היפנוזה במהלכה "הוחזרו" המהופנטים לרגע הפשע. קבוצה שנייה עברה אותו הריאיון אך ללא ההשראה ההיפנוטית (רק סוגסטיות להזכרות). קבוצה שלישית התראיינה בצורה הרגילה. התוצאות היו ברורות: למרות שצורת הריאיון המיוחדת שקיבלו שתי הקבוצות הראשונות הניבה יותר תשובות נכונות בהשוואה לאלה שעברו ריאיון רגיל, ההשראה ההיפנוטית לא הוסיפה דבר מעבר לסוגסטיות.

במחקר אחר, צפו מתנדבים בסרטי אימונים משטרתיים שהציגו פשעים אלימים (מריבות משפחתיות ומקרי שוד במקומות שונים). 48 שעות לאחר מכן רואיינו ע"י חוקרים משטרתיים, חלקם בהליך היפנוטי וחלקם בטכניקת "ריאיון קוגניטיבי" שלא כללה היפנוזה. בדומה לתוצאות הניסוי הקודם, נצפה יתרון של שתי השיטות הללו בהשוואה לריאיונות הרגילים מבחינת כמות הפרטים הנכונים שהצליחו הנבדקים לזכור, אך להיפנוזה לא היתה כל עדיפות על פני ה"ריאיון הקוגניטיבי".

קיימים גם מקרים בהם היפנוזה עזרה להעלות מנבכי הזיכרון פרטים שהתגלו כנכונים. במקרה חטיפה מפורסם, שהתרחש ב-1976, נחטפו 26 תלמידים, עם נהג האוטובוס שלהם, וננעלו ע"י החוטפים ברכב קבור מתחת לאדמה. בזכות תושייתו של הנהג, ועזרת התלמידים, הצליחו כולם להשתחרר ולהימלט. במהלך היפנוזה הצליח נהג האוטובוס להיזכר ב-5 מתוך 6 הספרות שהיו על לוחית הזיהוי של אחד הרכבים שנקשר בסופו של דבר לפשע (יש לציין כי עדות אחרת היא שהביאה לפענוח מוצלח של המקרה).

כמובן שעל הכשלונות שומעים פחות. כמו למשל על מקרה בו מהופנט נזכר בביטחון מוחלט במספר רכב שביצע שוד, מה שהסתבר להיות מספר הרכב של נשיא אוניברסיטת הארוורד. העד פשוט עבד באוניברסיטה וראה את הרכב פעמים רבות במהלך עבודתו (ולא, נשיא האוניברסיטה לא היה חשוד בביצוע השוד).

הסיפור האחרון מדגיש אספקט בעייתי נוסף לעדויות שווא כשהן ניתנות בבית משפט. הפרטנות הגדולה, התיאורים החיים והביטחון הרב שמאפיין עדויות תחת היפנוזה מאפיל על ההבנה כי הן עלולות להיות בדיות מוחלטות, ומשפיע מאוד על חבר המושבעים והשופטים.

בארץ, "חוק ההיפנוזה" מתייחס לנושא בסעיף 9: "היפנוט למטרת רענון הזיכרון בחקירה". הנה סעיפים רלוונטיים מתוכו:

• היפנוט אדם למטרת רענון הזיכרון במהלך חקירה משטרתית או בטחונית (להלן – היפנוט בחקירה) לא ייעשה אלא על פי החלטה של ועדה מיוחדת לעניין זה.
• חשוד בביצוע עבירה לא יהופנט בחקירה; אולם ניתן להפנטו למטרת רענון זכרונו אם ביקש זאת בכתב במטרה להוכיח את חפותו, והבקשה וההיפנוט בחקירה נעשו בנוכחות עורך דינו.
• דברים שאמר אדם במהלך היפנוט בחקירה לא ישמשו ראיה נגדו בכל הליך שהוא.

*

שני שימושים מפורסמים נוספים להיפנוזה בהקשר של שיחזור זכרונות הם: נסיגה לגלגולים קודמים, ושיחזור מקרים של חטיפות חוצנים. מן האמור לעיל ברור עד כמה מפוקפקות העדויות שמתקבלות בדרך זו, וזאת עוד לפני שמביאים בחשבון את הסבירות האפסית שאירועים מסוג זה אכן התרחשו במציאות. אולי עוד אחזור לנושאים אלה בעתיד.

היפנוזה – מילות סיכום

בזאת תמה סדרת הרשומות על ההיפנוזה.

סקירת הנושא מזויות שונות וחקירת התחומים העיקריים בהם נעשה שימוש בהיפנוזה, מציגות תמונה מאוד מגוונת. בתחומים מסוימים, כמו שיכוך כאב, נראה שלהיפנוזה יש השפעה ניכרת ומוכחת. בתחומים אחרים, כמו שיחזור זכרונות, שליטה באנשים ללא שיתוף פעולה מצידם או שיפור כישורים פיזיים, נראה שהיכולות שיוחסו להיפנוזה הינן מיתוס בלבד. בתחומים אחרים (כמו גמילה מהתמכרויות למשל) עולה שיש תרומה מסוימת להיפנוזה, אולם קשה מאוד להפרידה ולבודדה משלל תופעות אחרות, ולו משום שההגדרות של כל אותן תופעות אינן חדות דיין.

הגבולות בין מושגים כמו "היפנוזה", "פלצבו" ו"סוגסטיה" מטושטשים יותר ממה שנדמה, וויכוחים בנושא ממשיכים להתנהל בין מומחים בתחום.

חקר ההיפנוזה מדגים, לדעתי, עד כמה הדברים נעשים מורכבים כשהמוח האנושי מנסה להבין את עצמו, בעזרת מושגים שהוא עצמו המציא.

מקורות והרחבות:

• מאמר מתוך כתב העת "רפואה ומשפט" (1994)
• http://www.psych.upenn.edu/history/orne/orneetal1995inkaplansadockbc.html
• http://academyll.org/files/The%20Nature%20of%20Hypnosis_0.pdf
• http://www.institute-shot.com/hypnosis_and_health.htm
• http://www.psych.upenn.edu/history/orne/orneetal1995inkaplansadockbc.html
• http://www.fmsfonline.org/hypnosis.html#hchsbm
• http://ist-socrates.berkeley.edu/~kihlstrm/SelfRegMem.htm
• http://socrates.berkeley.edu/~kihlstrm/hypnosis_memory.htm
• http://bscw.rediris.es/pub/bscw.cgi/d4503187/Karlin-Hypnosis_iatrogenic_creation_memory.pdf
• משרד הבריאות אוסר על מהפנטים לבצע שחזור גלגולים

ברצוני להודות שוב לד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי ושיקומי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה, שעבר על כל הרשומות בסדרה (למעט זו העוסקת במופעי-היפנוזה) והעיר את הערותיו המקצועיות.
כמו כן אני רוצה להודות לעפרה מהודר על הערותיה המקצועיות לכל הרשומות בסדרה זו. עפרה היא בוגרת פסיכולוגיה ומוסמכת במדעי הרפואה, עוסקת בתחום המידע הבריאותי, ועורכת האתר "על בריאות והתנהגות, בקלות".

לשאר חלקי התחקיר:

• היפנוזה – המסע מתחיל
• מה זו בעצם היפנוזה?
• היפנוזה בכפייה
• היפנוזה ושיכוך כאבים
• היפנוזה לשיפור יכולות, גמילה מהתמכרויות וחיות אחרות
• מופעי היפנוזה
• היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?

כששני מימדים מתחזים לשלושה

הפעם נפגוש יצירות שפורצות מן המשטח בו הן נמצאות ומשתלבות בעולם המציאות התלת-מימדי.

נתחיל בחידה: התוכלו לזהות אילו מהחפצים הבאים אמיתיים ואילו רק מודפסים על הדף?

נצא כעת לרחוב.

שימו לב למשחק הכפול: נמר תלת-מימדי, שיוצא ממסך טלויזיה דו-מימדי, המוצב במאונך למדרכה. הכל לכאורה, כמובן. למעשה הציור נראה בפרופורציות נכונות רק מהזוית המאוד מסוימת ממנה צולם. מכיוונים אחרים הוא יראה מתוח ומעוות לגמרי. (איך בכלל מתכננים ציור כזה? תשובה בתחתית הרשומה).

ואיך הייתם מגיבים אם הייתם מבחינים לפתע בבורות הללו בכביש, בעודכם נוסעים במהירות?

התעתוע נחשף כאן:

לא, לא מדובר בשיטה חדשה להגבלת מהירות (אם כי זה יכול להיות רעיון לא רע בכלל), אלא בקמפיין פרסומי לבולמי זעזועים ברכב.

נעבור לבור בקנה מידה גדול יותר, ש"חפר" האמן השוודי אריק יוהנסון. הסרטון הבא מתאר בקצרה את העבודה על הפרויקט ואת תגובות העוברים ושבים:

הציור הבא מורכב משני חלקים נפרדים ( חלקו על הספסל בכלל).  שימו לב עד כמה הוא נראה מעוות כשהוא נצפה מזוית שונה אך במעט:

 

הנה ציור המדרכה הגדול ביותר בעולם מסוג זה, פרי עבודתו של האמן האנגלי ג'ו היל:

 

כשהתעתוע מופיע בהפתעה על רצפת המעלית, האטרקציה הופכת לסרט אימה:

נעבור לאמן יפני שהופך דמיון פרוע למציאות מדומה. הנה שתי עבודות לדוגמה (עבודות נוספות תמצאו כאן):

 

 *

כפי שמזכיר לנו  תומס קווין,

– דברים אינם תמיד כפי שהם נראים…

 

תודה לרן גלוסשניידר שעזר בליקוט הדוגמאות.

מי שמעוניין ליצור צילומים / ציורים שטוחים שנראים תלת מימדיים יכול למצוא כאן הסברים.
רן ניסה את כוחו והגיע לתוצאה יפה מאוד תוך זמן קצר:

*

רשומות נוספות באותו סגנון:

• עניין של פרספקטיבה
• יורדים למעלה ועולים לשום מקום
• Inside out

עוד מקבצי עבודות גרפיות מדהימות בסגנון:

• http://www.mako.co.il/hix-art/Article-62ec1fb6a3e8a31006.htm
• http://www.mako.co.il/hix-art/Article-16f177c9f8dcf31006.htm&partner=FB_HIX
• http://www.boredpanda.com/3d-graffiti-art-odeith/

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

לחוות את המצופה – גירסת העל-טבעי

ברשומה הראשונה בנושא ראינו כיצד יש בכוחן של ציפיות להעצים או לשנות חוויות טעם, ראייה, שמיעה ואף הנאה אומנותית ותפקודים קוגניטיביים גבוהים. אך ציפיות לא עוצרות בזוטות של חיי היום-יום. מיד נראה כיצד הן מסוגלות לגרום לנו לחוות חוויות "רוחניות" ועל-טבעיות מפעימות.

קסדת ההפתעות

ברשומה "הזיות בהזמנה" פגשנו את "קסדת האלוהים", ואי אפשר שלא להזכירה שוב בהקשר זה. הקסדה יוצרת שדות מגנטיים חלשים באזור האונות הרקתיות של החובש אותה. אחוז גבוה מהנבדקים שחבשו את הקסדה תיארו תחושות מיוחדות שכללו התעלות רוחנית, תחושת אחדות עם היקום, אקסטזה, חוויה חוץ־גופית, תחושה שמישהו ניצב מאחוריהם ומתבונן אל נשמתם, והיו אף שהגדירו את תחושתם כשהייה במחיצת אלוהים.
פרסינגר, החוקר שקנה לו פרסום רב בזכות אותה קסדה, היה משוכנע כי אותם שדות מגנטיים הם הגורמים לחוויות המוזרות. אך עד מהרה הסתבר כי המציאות מוזרה אפילו יותר.

קבוצת חוקרים שוודים פקפקו במסקנותיו של פרסינגר. הם חזרו על הניסויים, אך בהבדל אחד משמעותי: שימוש בפרוטוקול סמיות כפולה (double blind). במהלך הניסוי נותרו כמחצית מהנבדקים עם קסדה כבוייה, מבלי שאף אחד מהם או מהחוקרים ידע עבור מי הופעלו השדות המגנטיים ועבור מי לא. התוצאות היו מפתיעות. אנשים רבים חוו חוויות מיסטיות, אך לא נמצא כל קשר בין הדיווחים לבין הפעלת השדות המגנטיים. חובשי הקסדה שלא הופעלה חוו לא פחות חוויות מחובשי הקסדה הפעילה! במילים אחרות, מדובר כאן בחווית המצופה בלבד.

שאלוני אישיות שהנבדקים מילאו לפני הניסוי הצביעו על מתאם ברור: נבדקים בעלי רמת סוגסטיביליות גבוהה (ניתנים להשפעה בקלות) וכאלה שמחזיקים בגישות רוחניות היו בד"כ אלה שחוו את החוויות המיוחדות.

משדר הריחות המהפכני

ב-1977 ביצע החוקר Michael O’Mahony ניסוי מסקרן בתוכנית טלויזיה של ה-BBC. הוא הכניס לאולפן מכשיר אלקטרוני מוזר למראה שמשתמש בספקטרוסקופיית ראמן, כדי לשדר ריחות באמצעות צלילים. הוא הכריז כי הריח שהוא עומד לשדר לצופים יהיה ריח כפרי אופייני כלשהו (לאחר ציחקוקים מהקהל הבהיר כי לא מדובר בריחות רעים). הושמע צליל במשך 10 שניות וטלפונים החלו לזרום ממאות צופים שחשו בריחות שונים ומשונים. רובם דיווחו על ריחות חציר, דשא ופרחים. כמה הריחו זבל וחומרי דישון. היו לא מעטים שדיווחו כי לקו בהתקפי קדחת-השחת, עיטושים וסחרחורות.

כל הסיפור היה מתיחה אחת גדולה, שמטרתה היתה לבדוק את השפעת הסוגסטיה על חוש הריח.

מייקל חזר על הניסוי ברדיו, אז הושמעו שני צלילים נפרדים ושקט קצר שהוסבר כצליל שנמצא מעל סף השמע האנושי, אך עדיין אפקטיבי. ריחות הורגשו ע"י המאזינים בכל שלושת המקרים…

מריחות לרוחות

אחד החדרים ב- Hampton Court (ויקיפדיה)

ארמון Hampton Court נחשב כאחד מהאתרים היותר רדופי-רוחות באנגליה. אנשי צוות הארמון ומבקרים מדווחים על ארועים חריגים רבים שמתרחשים באזוריו השונים. ריצ'ארד וויזמן ושות' החליטו לבדוק במה המדובר.

בטרם יצאו לשטח, השיבו למעלה מ-600 מתנדבים על שאלונים לגבי מידת האמונה שלהם ברוחות רפאים, תופעות מוזרות שחוו בעבר והמידה בה יחסו תופעות אלה לרוחות רפאים. אלה שהאמינו ברוחות דיווחו על מספר רב יותר משמעותית של חוויות מוזרות בהשוואה ללא מאמינים, והם גם נטו ליחס חוויות אלה לרוחות-רפאים הרבה יותר מאשר הלא מאמינים.

אז הגיע החלק הפיקנטי בו יצאו כולם לשוטט ברחבי הארמון, באזורים ששמם יצא לשמצה כרדופי-רוחות במיוחד. כצפוי, דיווחו המאמינים על מספר רב יותר של חוויות יוצאות דופן מאשר הלא מאמינים ויחסו אותן משמעותית יותר לפעילות רוחות רפאים.

אבל מי יודע, אולי אנשים מסוימים באמת קולטים מסרים מהעולמות שמעבר ולכן מאמינים בתופעות על-טבעיות, ולא ההיפך – חווים מפגשים דמיוניים עם רוחות רפאים בגלל אמונותיהם? מה קדם למה – הביצה או התרנגולת? (מתאם אינו מוכיח סיבתיות).

כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה, ביצע James Houran את הניסוי האלגנטי הבא. הוא אסף 22 איש וביקש מהם לשוטט במבנה תיאטרון נטוש שלא יוחסה לו שום פעילות על-טבעית. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות שוות. לאחת מהם סיפר כי המקום נמצא בשיפוצים, ואילו לשניה סיפר כי למקום מיוחסת פעילות ענפה של רוחות-רפאים. הקבוצה השניה דיווחה על שלל תחושות וחוויות מוזרות בעוד הקבוצה הראשונה לא דיווחה על שום דבר חריג. כמה צ'יזבטים עשו את כל ההבדל בחוויה.

במחקר אחר שזכה לשם המקורי "יומן ארועים של בית לגמרי לא רדוף רוחות", ביקש Houran מזוג נשואים צעירים לנהל יומן בו יציינו כל ארוע חריג שיתרחש בביתם במהלך 30 הימים הבאים. לבני הזוג סופקה רשימה של ארועים שעונים על ההגדרה "חריגים", רשימה שכללה תופעות חושיות שונות, תחושה של "נוכחות", רגשות עזים, תנועת חפצים בלתי מוסברת ותפקוד בלתי סדיר של מכשירים.
לא פחות מ-22 ארועים חריגים דווחו במהלך תקופת הניסוי, ארועים שכללו תפקוד לא תקין של הטלפון, שמיעת מילמול מסתורי של שמם ותנועות מוזרות של מסכת וודו שהיתה מונחת על המדף.

מעגל הקסמים של חווית המצופה

לא נדרש הרבה בכדי להתניע את מעגל הקסמים. זרע אמונה קטן או ארוע מקרי יכולים להספיק. צפיה בסרט אימה, שהות במקום שידוע כ"רדוף רוחות", סיפור על חוויה מוזרה מפי קרוב משפחה או טענה של מיסטיקנית כי ביתנו נגוע ברוחות רעות – כל אחד מאלה די בו כדי לגרום לנו להתחיל לחוות דברים מוזרים, כפי שהדגימו הניסויים לעיל.

ברגע שחווינו משהו חריג אנחנו מיד מפרשים אותו כחיזוק לאמונה המקורית. אנחנו נעשים דרוכים וערניים יותר לסביבה, מבחינים בתזוזות ורחשים אליהם לא שמנו לב עד היום ומפרשים אותם כסימנים לפעילות על-טבעית, מה שמגביר את האמונה שלנו עוד יותר, ולפיכך את הציפיה כי ארועים נוספים מסוג זה יתרחשו, והציפיה בתורה מכתיבה את החוויות העתידיות והפרשנות שניתן להן, וחוזר חלילה. בשלבים מתקדמים כבר אין צורך בארועים חיצוניים שיזינו את מעגל הקסמים, אנו עלולים להתחיל להזות.

התחושות שנלוות ומזינות מעגל קסמים כזה יכולות להיות חיוביות (למשל "המחשבות שלי יוצרות מציאות") או שליליות (למשל "הבית שלי רדוף רוחות"). כך או אחרת, בין אם מדובר בתחושת התרוממות רוח או בתחושת פחד וחרדה, מדובר בתהליך ספירלי מתעצם בו האדם החווה הולך ומתנתק יותר ויותר מהמציאות.

ומניסויים פסיכולוגיים נעבור אל החיים האמיתיים, אל מקרה שמדגים יפה את מעגל הקסמים של חווית המצופה.

המשפחה שברחה מביתה

בנובמבר 2003 הגיעו מים עד נפש. טום ומוניקה ברחו מביתם יחד עם בתם בת השנתיים, וכבר שבועיים הם גרים אצל הוריה של מוניקה. נואשים, הם פנו לעזרה לארגון הספקנים CSI. חוקר העל-טבעי המדעי בנג'מין רדפורד הגיע לבדוק את המקרה ומספר על כך בפרוטרוט בספרו Scientific Paranormal Investigations.

התופעות המוזרות החלו כמה חודשים קודם לכן, והן הלכו והתגברו. הראשון ששם לב לדברים מוזרים היה טום. הוא הרגיש משהו טופח קלות על קרסולו כשהיה בשלבי הרדמות, או כבר ישן. אם היה מתעלם מכך זה היה מחמיר עד כדי בעיטה שגרמה לו להרגיש תזוזה בכל גופו. כשהיה מנסה להרדם שוב, הבועט המסתורי היה תוקף מחדש. בכמה מהפעמים הוא זינק מהמיטה, הדליק את האור ונחרד לראות מעין שקע בקצה המיטה, כאילו איזו נוכחות בלתי נראית ישבה שם.

התופעות הופיעו קצת לפני "ליל כל הקדושים". לאחר שטום חלק את העניין עם זוגתו מוניקה, העניינים הדרדרו במהירות.

מוניקה החלה לבדוק את הנושא, קראה ספרים אחדים על בתים רדופי-רוחות ולמדה על התסמינים האופייניים: נקודות אור מוזרות בצילומים, אזורים של קור בלתי מוסבר, לחשושים מוזרים בהקלטות וכד'.

ואכן, בני הזוג הבחינו באזורים קרים בקומה השניה, כאילו החימום לא עובד שם. "זה מוזר, כי אויר חם הרי עולה למעלה דוקא. הבית מבודד היטב, וכל החלונות מכוסים מבחוץ ביריעות פלסטיק" הסביר טום.

בשלב כלשהו מישהו הציע לטום לצלם את הבית בלילה, ולבדוק אם משהו מתגלה בתמונות. ואכן, בתמונות אחדות נראו נקודות אור או כתמים מטושטשים, ובאחת מהן נראו מעין פני שד משתקפים משולחן הזכוכית שבסלון ביתם!

טום סיפר כי החתול והכלב שלהם מתנהגים מוזר כשהם מתקרבים לחדר השינה. הם מסרבים להכנס לתוכו ובוהים באזורים ריקים בחדר כאילו הם מתבוננים במשהו בלתי נראה. לטענתו של טום הם מתנהגים כך רק בחדר הזה.

בתם בת השנתיים ספרה להם שראתה מפלצות: "היא מבועתת. היא לא מוכנה לעשות כלום חוץ מאשר לשבת על הכסא הזה, ולא לזוז… ואומרים שילדים וחיות רגישים יותר לקלוט רוחות רפאים". מוניקה מאשרת: "הילדה לא מוכנה לרדת מהספה. היא אומרת – 'לא אמא, אני מפחדת. אני רואה מפלצות או כלבים, או צפרדעים'. לפעמים היא מתעוררת באמצע שינה חזקה ואומרת שהיא רואה מפלצות".

גם צלילים מוזרים פוקדים את הבית. במהלך הלילות נשמעים לעיתים קרובות צעדים וחריקות בגרם מדרגות-העץ הישן שבביתם. לחישות ותקתוקים מוזרים נשמעים בטלפון האלחוטי וצלילי פסנתר ומוזיקת מטאל מרוחקים מגיעים לעיתים לאזניהם – עוד תופעה שאין להם הסבר עבורה היות ולאף אחד משכניהם אין פסנתר, וגם "בלתי סביר שבשכונה שלהם (שרוב תושביה מבוגרים) מישהו שומע מוזיקת מטאל".

טום (שקיבל חינוך קתולי) הזמין כומר מקומי לערוך טקס גירוש שדים בבית, אך ללא הועיל. התופעות רק התגברו.

באחד הלילות הניחו בני הזוג מכשיר הקלטה קטן בקומה השנייה של ביתם. הם ישבו בקומה התחתונה בדממה ולא שמעו דבר. אך כשהקשיבו לקלטת הזדעזעו לשמוע בה נביחת כלב וקול מרוחק שאומר משהו כמו "איתן, אני אספר לו". הקלטה זו היתה הקש ששבר את גב הגמל. טום היה מפוחד עד מוות. הוריה של מוניקה השתכנעו סופית שהבית רדוף רוחות והמשפחה ברחה מן הבית ועברה לגור אצלם.

פסיכי (psychic) מקומי איתו התייעצו בני הזוג אישר את נוכחותה של רוח-רפאים בביתם. זה כמובן לא הקל על מצוקתם. "אם מישהו היה בא ואומר לי שיש רוח רפאים בביתו, לא הייתי מאמינה לו בחיים, עד שעברתי מה שעברתי בבית שלי. אנחנו רק רוצים לחזור לגור בבית".

מכסח השדים הספקן מגיע

בשלב זה נכנס לתמונה בנג'מין רדפורד. מצוייד במצלמה, מכשיר הקלטה, פנס, מחברת ומוח חקרני בלבד, החל לחקור את הפרשה. אל תצפו לסצנות מסמרות שיער. בסופו של דבר, שום דבר מרגש לא התרחש שם.

בנג'מין ביקר בביתם כמה וכמה פעמים ושהה שם שעות רבות, הן בשעות היום והן בשעות הלילה. למרות נסיונות רבים, שום צלילי חריקה או צעדים לא נשמעו בזמן שהותו שם, למעט פעם אחת בה נשמעו חריקות משונות שדמו לרעש גירוד ציפורניים על משטח מתכתי. התעלומה נפתרה תוך דקות אחדות – אחת השכנות גירפה את שביל האספלט הסמוך לביתם…

כשנכנס בנג'מין עם החתול שלהם לחדר המקולל לא נצפתה כל תגובה חשודה. להיפך, החתול התחכך ברגליו כשהוא מגרגר בהנאה.

השד שנראה בצילום התברר להיות השתקפות של מנורת הקריאה בשולחן הזכוכית. המוח האנושי מתמחה בזיהוי פנים, ועושה זאת באופן בלתי נשלט גם עבור גירויים שאין שום קשר אפשרי בינם לבין פנים אמיתיים.

כשבחן את ההקלטה הגורלית, הבחין ברעשים סביבתיים אופייניים וברישרוש מתמיד של מנוע הטייפ. מאידך, לא הצליח לאתר שום דבר שנשמע כמו המשפט "איתן, אני אספר לו". גם מומחה אודיו שבדק את הקלטת לעומק לא הצליח להבחין בשום דבר חריג. המשפט פשוט לא היה מוקלט שם.
כדי להסיר ספק אחרון מנושא זה ארגן בנג'מין ניסוי פשוט. הוא חזר והציב את הטייפ במרומי גרם המדרגות כשהוא מופעל וביקש ממוניקה לשבת בסלון (במקום בו ישבו בני הזוג בזמן הארוע המקורי). במקביל יצא עם טום אל מאחורי הבית, שם ניהלו שיחה קצרה. כשנכנסו הביתה בחנו בסקרנות את ההקלטה. בעוד שמוניקה לא שמעה דבר מהסלון, בהקלטה נשמעו בבירור קולות הדיבור ביניהם. בני הזוג היו מופתעים.

באחד הביקורים הזדמן לבנג'מין להפגש עם הפעוטה. כשבירך אותה לשלום היא חייכה בביישנות. שום דבר בהתנהגותה לא רמז על חרדות מיוחדות. בנג'מין שאל אותה אם יש מפלצות בבית עכשיו (זה היה בשעות היום). הילדה הניעה ראשה בשלילה. האם יש מפלצות בלילה? הילדה הניעה ראשה בשלילה ואמרה שלא. בני המשפחה נראו משוכנעים כעת כי לא ראתה מפלצות, אחרי הכל. נראה כי התנהגות הילדה בזמנו היתה מושפעת עמוקות מהלך הרוח המבועת של הוריה.
מעבר לכך, יתכן מאוד שהילדה נשאלה שאלות מנחות כמו "ראית מפלצות, נכון?" – שאלות כאלה לא רק שעלולות להניב את התשובות המצופות, אלא שיש בכוחן אף לשתול זכרונות מדומים במוחם של הנשאלים, באופן שגורם להם מאוחר יותר לזכור כי חוו את החוויה. תופעה זו נפוצה בתשאולים לגבי חטיפות חוצנים, וכן בחקירות במקרים של חשד להתעללות מינית. (אני מקווה לעסוק בנושא זה בהרחבה בעתיד).

אזורי הקור המסתוריים בקומה השניה התגלו כנובעים מזרמי אויר קר שחדרו מעליית הגג, שלא היתה אטומה היטב. בנג'מין שוטט עם מקל קטורת מעלה עשן ברחבי הקומה, ותנודות בכיוון העשן עזרו לו לאתר את מקור כניסת האויר הקר בזריזות.

התחושות שחש טום במיטתו נבעו ככל הנראה מתנועות שרירים לא רצוניות שרבים מאתנו הרגישו בודאי בשניות של ההרדמות (היד או הרגל קופצות להן פתאום מעצמן), ואולי מדובר בתסמונת הרגליים העצבניות. טום, שהיה בחור גדול מימדים, והמיטה עליה ישן, שהיתה קלה במיוחד, היוו שילוב מנצח בו רגל קופצנית מסוגלת להרעיד את המיטה כולה.

כוחו של מגה-סיפור

שימו לב כיצד אוסף של ארועים טריוויאליים נרתמו ליצירת והעצמת מגה-סיפור על-טבעי מצמרר ("בית רדוף רוחות" במקרה הזה) למרות שלכל אחד מהארועים יש הסבר פשוט וטבעי משלו, שהינו בלתי קשור לאחרים.
רגל עצבנית, חלום רע של הפעוטה, צלילים מבחוץ, השתקפות מנורה בשולחן, מבטים בוהים של חיות המחמד ואיטום לא טוב של עלית הגג – כל אלה, כשהם נתפרים יחד ע"י מגה-סיפור עוצמתי אחד, יש בכוחם להבריח משפחה מביתה.

בסופו של דבר, היתה זו רוח הספקנות והחקירה הבריאה שהרגיעה את בני המשפחה ועזרה להם לצאת ממערבולת האימה, ולא כל אותם המתפרנסים מאשליות ומקידומן, שהתערבותם רק החמירה את המצב.

את חג ההודיה כבר חגגו בני המשפחה בביתם.

אמונות באובב.
"ילדים! היזהרו מעצי באובב! אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים." – מתוך הנסיך הקטן, מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, בתרגום יהודית אופנהיימר

*

בתים רדופי-רוחות אינם דורשים רוחות וגם לא תדרי צליל נמוכים, שדות מגנטיים חלשים ושאר תופעות סביבתיות חריגות. כל שנדרש הוא כוחה של הסוגסטיה. מוחנו יעשה כבר את שאר העבודה כדי לייצר לנו חוויה מרטיטה.

לקריאה נוספת:

סקירה של וויזמן: http://www.csicop.org/si/show/the_haunted_brain/

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

לחוות את המצופה

בסקירה על אפקט הפלצבו ראינו כי לעיתים מספיק שאדם מאמין כי הוא מקבל טיפול שאמור להיטיב עימו בכדי להביא לשיפור ממשי בהרגשתו. לעיתים אפילו מופיעות אצלו תופעות לוואי אופייניות לטיפול שלא קיבל.

תופעה מרתקת זו של חווית המצופה אינה יחודית לתחום הבריאותי, אלא באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים.
ברשומה זו אציג לקט דוגמאות פיקנטיות שמדגימות כיצד ציפיות משפיעות על תפישת המציאות שלנו, מבלי שאנו מודעים לכך כלל.

המודל הבסיסי הוא כי איכות החוויה שלנו נקבעת ע"י שילוב של מידע חושי (bottom up) עם ידע מוקדם / אמונות / רצונות / ציפיות (top down).

מדע על הבר

החוקר דן אריאלי חבר לשני פרופ' נוספים ויחד הם ערכו מחקר באחד משני הפאבים של אוניברסיטת MIT. מטרת הניסויים היתה לבדוק האם לציפיות של לקוחות מהבירה המוגשת להם יש השפעה על הטעם של אותה הבירה.

לסטודנטים הוצעה כוס בירה בחינם מאחת משתי חביות, לבחירתם, לאחר שטעמו את שני סוגי הבירה. חבית אחת הכילה בירה מקומית מפורסמת ואילו החבית השניה הכילה "בירת MIT" – אותה הבירה בדיוק בתוספת כמות קטנה של חומץ בלסמי. הכמות היתה קטנה, אך בהחלט מספיקה בכדי שרוב הטועמים יבחינו בהבדלי טעם.

ואיזו בירה העדיפו הטועמים? זה כבר תלוי איך הוצגו הדברים.

בקרב אלה שטעמו את הבירה ללא כל הסברים נוספים, היתה העדפה לבירה המשודרגת, זו שהוסיפו לה חומץ בלסמי – כ-60% מהטועמים בחרו בה כבירה המועדפת עליהם.
אך מה קרה כאשר סיפרו לטועמים על הרכבה של הבירה המשודרגת לפני שטעמו אותה? התמונה היתה שונה לגמרי – רק 30% הצהירו כי הם מעדיפים את הבירה בתוספת החומץ! כלומר, עצם הידיעה על החומץ והציפיה לטעם לוואי שינו את בחירת הסטודנטים.

אך האם הידע על החומץ השפיע רק על הבחירה, או על חווית הטעם עצמה?
כדי לבדוק זאת חזרו החוקרים על הניסוי וסיפרו לטועמים על תכולת הבירה לאחר הטעימה, אך לפני שביצעו את בחירתם. האם אלה שלמדו על החומץ לאחר הטעימה סלדו מהבירה כמו אלה שלמדו על החומץ לפני שטעמו אותה?
הסתבר כי הידיעה בדיעבד על החומץ לא שינתה בהרבה את ההעדפות הסטודנטים. עובדה זו מרמזת על כך שהחוויה עצמה היא שהשתנתה בעקבות המידע על החומץ ולא רק הבחירה.

פפסי מול קולה

בשנות השמונים התגאתה חברת פפסי בעובדה שאנשים מעדיפים את המשקה שלהם על פני קולה, במבחני טעימה:

כתשובה, הכריזה קוקה-קולה כי אנשים מעדיפים את המשקה שלה במבחני טעימה:

המעניין הוא שאף אחת מהחברות לא שיקרה. כיצד יתכן?

מבחני פפסי היו מבחני טעימה "עיוורים" בהם לא ידעו הנבדקים מה המשקה אותו הם טועמים, ואילו מבחני הטעימה של קוקה קולה היו גלויים. כלומר, עצם הידיעה כי הם טועמים קוקה קולה ולא פפסי שינתה את בחירתם של רבים לטובת קוקה קולה. אך שוב נשאלת השאלה, האם חווית הטעם עצמה היתה שונה כשהשם "קוקה קולה" התנוסס על הפחית?

מחקר עדכני שהתפרסם ב-2004 חזר על הניסוי בצורה מבוקרת וקיבל תוצאות דומות: כאשר הטעימה היתה עיוורת, מחצית מהטועמים העדיפו קולה ומחציתם השניה – פפסי. כאשר ידעו הנבדקים מה הם טועמים, כ-75% מהם העדיפו את טעם הקולה.

אבל הניסוי הלך צעד אחד משמעותי קדימה, ובדק גם את הפעילות המוחית בזמן הטעימות בעזרת fMRI (הנבדקים מצצו את המשקה דרך צינור פלסטיק גמיש וארוך, כשהם שכובים בתוך המכשיר האימתני). אזור מסוים במוח נמצא פעיל בהתאם לרמת ההנאה של הנבדקים מהמשקה שלגמו. בשלב המבחן העיוור, בקרב "מעדיפי הקולה" האזור היה פעיל יותר כששתו קולה, ואילו בקרב "מעדיפי פפסי" האזור היה פעיל יותר כאשר טעמו פפסי. אך במקרים בהם ידעו הנבדקים כי הם שותים קולה (ורק במקרים אלה) נמדדה פעילות באיזורים נוספים במוח אשר מקושרים לאסוציאציות, זיכרון והשפעות רגשיות על ההתנהגות. נראה כי האסוציאציות שנלוו לחווית הטעימה ולא הטעם עצמו הן שגרמו לרבע מהנבדקים "לעבור למחנה הקולה". הבנת תפקודי המוח עדיין בחיתוליה, אבל האם "צולם" כאן מודל bottom-up – top-down בפעולה?

נקנח את מסע הטעימות שלנו בבקבוק יין טוב.

האם מחיר היין משפיע על טעמו?

בניסוי זה נאמר לנבדקים כי הם עומדים לטעום 5 סוגיי יין, במטרה לבדוק את המהירות בה טעמים שונים נקלטים במוח. כמובן שמטרת הניסוי היתה שונה לגמרי. למעשה הנבדקים טעמו רק 3 סוגי יין שונים: זול, בינוני ויקר. היין הזול ($5) הוגש פעם בבקבוק עם תוית מחיר של $5 ופעם של $45. היין היקר ($90) הוגש פעם בבקבוק עם תוית של $90 ופעם עם תוית של $10. היין הבינוני הוגש במחירו האמיתי – $35.

כצפוי, הטועמים דיווחו שהיין הזול הרבה יותר טעים כשהגיע עם תוית מחיר גבוה, ואילו היין היקר נחווה כפחות טעים כשהגיע עם תוית מחיר נמוך. למעשה המחיר היה הפרמטר העיקרי שקבע את איכות חווית השתיה. יתרה מזו, כאשר נערך מבדק עיוור בו לא הוצמדו שום תויות מחיר לבקבוקים, היין הזול קיבל ציונים גבוהים יותר מאשר היקר (יש לציין כי הטועמים לא היו מומחי יין).

מימין: מידת העדפת היינות בתנאים השונים (כל צבע מציין יין אחר מהשלושה).
משמאל: מידת העדפת היינות כאשר הוגשו ללא תויות מחיר.

בדומה לניסוי הפפסי-קולה, בדיקת הפעילות המוחית (fMRI) של הטועמים בזמן הטעימות הראתה כי הנאתם אכן היתה בהתאם לדיווחיהם, כלומר הם לא ביטאו העדפה מזויפת אלא באמת נהנו יותר מאותו יין, כאשר מחירו היה יקר יותר. גם כאן, "אזורי הטעם" במוח לא הראו הבדל משמעותי בתנאים השונים, מה שמוביל שוב למסקנה כי חווית הטעם היא שילוב בין מידע חושי לבין ציפיות.

על איכות משלמים? או שאולי את היקר חווים כאיכותי? חומר למחשבה.

ואולי צבע היין משפיע על טעמו? כאן תוכלו לראות מה קרה כשנתנו לטועמים מקצועיים לחוות דעתם על יין לבן שנצבע לאדום.

ראיית המצופה

חווית המצופה אינה מוגבלת לחושי הטעם והריח כמובן. פרשת קרני ה-N הינה אחת הדוגמאות ההיסטוריות המאלפות לראיית המצופה, במיוחד לאור העובדה כי למעלה ממאה מדענים נפלו קורבן לכוחה של הסוגסטיה וראו תופעות שהיו קיימות בדמיונם בלבד.

בניסוי שערכה קבוצת חוקרים מ"המרכז לחקר הרציונליות" באוניברסיטה העברית התקבלו תוצאות מפתיעות לא פחות.
60 נבדקים התבקשו לקרוא כמה עשרות מילים שנכתבו על לוחיות שקופות. בכל פעם הוצבה לוחית אחת כזו לפני נורת ליבון מסנוורת. הנבדקים צוידו במשקפי שמש מתוצרת "Ray-Ban" ותוגמלו כספית על קריאה מדוייקת ומהירה של המילים. מחצית מהנבדקים קיבלו את המשקפיים עם מדבקה של המותג האמיתי (Ray-Ban), והמחצית השניה קיבלה את אותם המשקפיים עם תוית מותג לא מוכר.

חברי "קבוצת Ray-Ban " סיימו את המשימה בכמחצית מהזמן, ומספר טעויות הקריאה שלהם היה קטן פי שניים!

שמיעת המצופה

פולמוס עקוב מדם מתנהל כבר שנים רבות בקרב קהילת האודיופילים (חובבי ציוד השמע האיכותי) לגבי איכות הסאונד של מרכיב כזה או אחר. כך למשל, בעוד שרבים נשבעים שכבלי הרמקולים האיכותיים שרכשו תמורת מאות דולרים למטר משפרים את איכות הצליל בצורה משמעותית, הרי שבמבחנים עיוורים הם מאבדים כל יכולת להבחין מתי נעשה שימוש בכבל היוקרתי ומתי בחוט נחושת פשוט (עשוי מקולב בגדים). המעוניינים לצלול לתחום מוזמנים לבקר כאן למשל.

*

מהחושים הבסיסיים נרקיע כעת למחוזות הרוח והאינטלקט. האם תופעת חווית המצופה מתרחשת גם שם?

איכותה של שירה

בניסוי שערכה מיה בר הילל נבחרו שמונה שירים לא מוכרים יחסית (אך כאלה שנחשבים איכותיים) מאת ארבעה משוררים ישראלים ידועים (יהודה עמיחי, נתן זך, לאה גולדברג ודליה רביקוביץ'). לכל שיר חיברו במסגרת המחקר "חיקוי" שהיה מקביל לו מבחינת מבנה ורעיון כללי. החיקויים נכתבו בתוך דקות ספורות וההנחה היתה שאיכותם נופלת מזו של המקוריים.

בניסוי הראשון קיבל כל אחד מ-254 הסטודנטים שהשתתפו במחקר צמד שירים, מקורי ומזוייף, והתבקש לזהות מי הוא מי. ההצלחה היתה רק במעט מעל המקריות. ממצא זה כבר יש בו לעורר מחשבות ותהיות שלא זה המקום להכנס אליהן.

בניסוי השני נבדקו ארבעה מצבים שונים: שירים מקוריים עם שמות המשוררים המפורסמים שכתבו אותם, שירים מקוריים עם שמות משוררים בדויים, שירים "מזויפים" עם שמות משוררים בדויים ושירים "מזויפים" עם שמות משוררים מפורסמים. הנשאלים התבקשו לדרג מה איכות השיר שלפניהם בסולם מ-1 עד 100.

מה ישפיע על הציון יותר? מקוריות השיר או שמו של המחבר שמתנוסס מעליו?

אני מניח שרובכם ניחשתם: ההשפעה היחידה היתה לשם המשורר: כאשר שם מפורסם התנוסס מעל השיר (גם אם זה היה שיר מזויף) הערכת האיכות היתה גבוהה יותר. תוצאה דומה התקבלה גם עבור אנשים בעלי השכלה מסוימת בתחום הספרות והשירה (בוגרי מגמות ספרות בתיכון או סטודנטים לספרות) – הערכותיהם נתנו רק עדיפות קלה לשירים המקוריים. (לא ניתן לבצע את הניסוי על מומחים של ממש בתחום השירה היות והם יזהו מיד את השירים המקוריים מתוך ידע קודם).

אך האם תוספת הנקודות בהערכת השיר ששם משורר מפורסם מתנוסס מעליו משקפת סוג של קונפורמיות ורצון לא "לצאת טמבל" או הערכה יתרה אמיתית? מניפולציות מחקריות נוספות שקצרה היריעה מלפרטן כאן הביאו את החוקרת למסקנה כי משהו בחוויה עצמה של קריאת השיר שונה כאשר שמו של משורר מוערך מתנוסס מעליו.

לפני מבחנים, שתו רק מותגים

אותו צוות חוקרים שביצע את ניסוי משקפי השמש ניסה לבדוק גם השפעת מותג על יכולת הריכוז. הנבדקים קיבלו 35 ציורי "פרחים" בדומה לזה המוצג כאן, והיו צריכים לזהות את העיגולים הבודדים בכל פרח שאינם מחוברים בקו למרכז, ולחברם בקו. למשימה כולה הוקצבו 3 דקות.

לפני ביצוע המשימה שתו כל הנבדקים תה קמומיל שהוכרז כמרגיע ועוזר בריכוז. והנה מגיעה המניפולציה: מחציתם חשבו שקיבלו תה "ויסוצקי" ומחציתם – תה "המותג". לוגמי "ויסוצקי" הצליחו לחבר כ-15% יותר עיגולים (36 לעומת 31), ומספר החיבורים המיותרים שלהם היה קטן פי כמה.

*

נסיים בהדגמה נהדרת בה אנשים מתלהבים מהדגם החדש של האייפון, למרות שהם בוחנים את הדגם הישן (חלקם מחזיקים בידם השניה את הדגם הישן שברשותם, בעודם מתפעלים מהדגם "החדש"):

*

אני מקווה שהצלחתי להדגים עד כמה מטושטש הגבול בין מה שהמוח שלנו תופש לבין מה שהוא מייצר כשאנחנו חווים משהו. מעבר לכך שהמידע החושי על העולם החיצון עובר סינונים, עיוותים ועיבודים רבים, הרי שמוחנו יוצק ובוחש לתוך "תבשיל החוויה" גם דעות, אמונות וציפיות מוקדמות, בטרם החוויה המוגמרת מוגשת "לנו" להתרשמות.

כשמדובר בהנאה מיין, שירה או האזנה למוזיקה, אין בכך כל רע. אך כשאנו מנסים ללמוד על המציאות החיצונית הבלתי תלויה בדעותינו, הסתמכות על חוויות אישיות יכולה להוות מכשול רציני בדרך לאמת.

אתם מוזמנים לשתף בסיפורי "חווית המצופה" האישיים שלכם.

לקריאה נוספת:

• לחוות את המצופה – גירסת העל-טבעי
• http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3529180,00.html
• http://tsurehrlich.blogspot.co.il/2011/10/blog-post_21.html

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

צריך לראות בשביל להאמין

זה קרה לפני כ-20 שנה.

נתקלתי במודעה ב"עכבר העיר" שהזמינה את כל המתעניינים להשתתף ב"ערב מדהים של כוחות על-טבעיים". הובטח לנו כי נחזה בניסים של ממש: קריאת מחשבות, כיפוף מתכות ושלל הפתעות נוספות. הדבר האמיתי, לנגד עינינו ממש!

הלכתי. מה יכולתי לעשות? הסקרנות הרגה אותי. כבר אז הייתי הספקן הסקרן. בעיקר הסקרן.

המפגש התקיים בדירה שכורה שיועדה להרצאות ומפגשים כגון זה, אי שם במרכז ת"א. מצוין, חשבתי לעצמי כשנכנסתי. המקום אינטימי ואוכל להשגיח כהלכה על המתרחש. סקרתי את המגיעים, מנסה לתהות על קנקנם. היו שם בעיקר נשים, אם כי זכור לי עדיין בחור צעיר אחד, צנום וגמלוני שנעץ מבטים מוזרים בחלל החדר. התיישבנו על כסאות הפלסטיק הלבנים שסודרו שם בכמה שורות וחיכינו לבעל הכוחות. האוירה היתה שקטה ודרוכה. לא חלף זמן רב והוא נכנס למקום. מראהו היה כשל אדם רגיל לכל דבר. אך בל ניתן לחזות השגרתית להטעותנו, מה שהתחולל שם מיד לאחר מכן הכה את כולנו בתדהמה הולכת וגדלה.

האיש, רוני שמו, ביצע מעלל אחר מעלל בהצלחה מסחררת.
הוא ידע איזה חפץ אישי החביא אחד האנשים בקהל בתוך קופסת גפרורים ריקה, מבלי לפתוח אותה. בנפנופי ידיים וריכוז מחשבה בלבד הצליח לגרום לכדור קטן מנייר אלומיניום להתלהט בתוך ידיו של מתנדב מהקהל עד שזה שמט אותו בזעקת כאב. לאחר מכן יצא מן החדר, ובעוד המארחת קושרת את עיניו היטב במטפחת שחורה פיזרנו אנחנו חפצים שונים על הרצפה. לאחר שכל המכשולים נחו במקומם חזר רוני לחדר ווהתהלך בו בצעדים בטוחים תוך שהוא עוקף את החפצים שפיזרנו ואף נוקב בשמם, כל זאת בעיניים קשורות!

היו עוד מעללים שונים ומשונים, אך מה שהדהים אותי יותר מכל, היה משהו שקרה ממש מתחת לאפי. טוב, אולי קצת באלכסון. כשהגיע שלב כיפוף חפצי המתכת המיוחל, ביקש רוני שכל אחד מאיתנו יוצא חפץ מתכתי (מטבע או מפתח למשל), יחזיק אותו בידיו, כולנו נתרכז יחד ונאחד את אנרגיות המחשבה שלנו, ו… נראה מה יקרה. "לפעמים חפצים מצליחים להתעקם גם בידיים של אנשים מהקהל", הבטיח בקול דרמטי.

שלפתי את מפתח הבית שלי, וכבר הייתי דרוך לגמרי. אם המפתח יתעקם בתוך ידי שלי, תהיה זו הוכחה ניצחת מבחינתי לקיומם של כוחות "על-טבעיים", כך לפחות הבטחתי לעצמי אז.

המקום הוחשך במקצת כדי להקל עלינו להתרכז. רוני התהלך במעבר שבין שתי קבוצות האנשים הישובים כשהוא מדריך אחדים מהם כיצד להחזיק את החפץ שלהם. לאחר מכן חזר לקדמת החדר. בקולו העמוק והמרגיע הינחה אותנו כיצד לנשום, כיצד לחשוב. עצמנו את עינינו והתרכזנו כל אחד בחפצו הוא.

ניסיתי. באמת שהשתדלתי. הנחתי את הספקנות בצד, לכמה דקות. לא רציתי שהספקנות שלי תחבל בפלא שעשוי להתרחש במו ידי ("מחשבות שליליות בקהל" כידוע, יש בכוחן לבטל את האפקט, ביחוד אם הוא אמור להתרחש בקהל). "זרמתי" עד הסוף.

שלב הריכוז האנרגטי הסתיים, האורות הודלקו וכל אחד הזדרז לבחון את השלל שבידיו – האם עקום הוא או ישר? אני לא חושב שהיה רגע בחיי בו רציתי לראות מפתח עקום יותר מאשר ברגע ההוא.

אבל המפתח לא התעקם. אוף!
בדקתי מהצד – אף לא הטיה קלה שבקלות.

בעודי צולל בתהומות של אכזבה ותסכול, מהולים בניצני ספקנות מחודשת, שמעתי קול קלוש בוקע מגרונה של הבחורה הצנומה והשברירית שישבה לימיני – "וואי, המפתח שלי התעקם". חטפתי את המפתח מידיה בהתרגשות מבולבלת – אכן, עקום! משהו כמו 20-30 מעלות כיפוף! מה קורה כאן? זה אמיתי? ולמה לעזאזל לי זה לא קרה? מה, הכוחות שלי לא טובים מספיק?! איך זה יכול להיות? האם היא משתפת פעולה? לא נראה כך… האם יכלה לכופף את המפתח בכוח ידיה? אין סיכוי. האם חזיתי בהוכחה ניצחת לכוחות על-טבעיים? נראה כך!!!

לא היה לי הסבר הגיוני לשום דבר ממה שהתחולל באותו הערב. ביחוד לא למפתח שהתכופף בידיה של השברירית.

שיחזרתי את ההתרחשויות בראשי חזור ושחזר, בעודי משרך דרכי חזרה לביתי באוטובוס.

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה להתקשר לחברי הטוב.

– "חבל שלא באת, אתה לא מאמין מה הלך שם!"
– "מה הלך שם?" – השיב לי באדישות מסוימת, ונשמע היה שהוא שקוע באכילה.
– "אתה לא תאמין. אין לי הסבר אחר. האיש הזה בעל כוחות!"
– "ספר לי, הכל, כל הפרטים. לפי הסדר."

שיחת הטלפון ארכה כשעתיים. חברי לא הרפה, התעקש לברר כל פרט ופרט. הנחת היסוד שלו היתה כי יש הסבר פשוט והגיוני לכל דבר שקרה שם. "האם הוא אמר מה יש בקופסת הגפרורים לפני שלקח אותה מהאדם או אחרי? האם ראית את הקופסה כל שניה ושניה? האם יתכן שבזמן שהוא מיקם אותה בכף ידו הוא פתח אותה לשניה והציץ פנימה, בעודה מוסתרת מעיני הקהל?" הממ… יתכן.

"האם האור היה דלוק בחדר בזמן שהתהלך בו עם עיניים קשורות? מדוע זה היה הכרחי שיהיה אור? האם יתכן שראה משהו דרך המטפחת? דרך חריץ קטן?" הממ… יתכן.

וכך הועלו ספקות סבירים לגבי כל אחד מהמעללים. ככל שהתקדמה השיחה הלך והתחזק בי הרושם כי הייתי עד למופע קסמים, ולא מהמתוחכמים שבהם.

אבל רגע, מה עם המפתח שהתעקם בידיה של זו שישבה לידי? איך אפשר להסביר את זה!? בכוחות משותפים ניסינו לשחזר כל מה שקרה שם באותן הדקות. פתאום נפל האסימון. נזכרתי שתוך כדי ההנחיות שהנחה אותנו רוני, לאחר שהאורות בחדר היו כבר מעומעמים לחלוטין, הוא שוטט במעבר שבין הכיסאות והדריך אנשים אחדים כיצד להחזיק את החפצים. הבחורה שישבה לידי היתה כנראה בעלת-מזל יותר מאשר בעלת-כוחות, שכן ישבה בכסא הסמוך למעבר. בעוד אני שקוע במפתח שלי חלף רוני גם לידה וכנראה העניק לה הדרכה אישית קצרה, שכללה לקיחה של המפתח מידיה, כיפופו הזריז והנחתו, מכופף, חזרה בתוך כפות ידיה, שם נח לו מכופף עד אשר הסתיים הטקס והודלקו האורות.

בחלקה האחרון של השיחה כבר תכננו כיצד נוכל לאשש את כל השערותינו ולהכשיל (כך האמנו) את רוני באופן גורף בהופעתו הבאה. כך למשל אפשר לכבות את האור בחדר במפתיע כשהוא נכנס קשור עיניים, להדביק בסיילוטייפ את קופסת הגפרורים לאחר שמכניסים לתוכה חפץ, לזנק על כל חפץ שהוא נוגע בו לפני טקס ה"כיפוף" ולבדוק אם הוא כבר מכופף, וכו'. זה היה יכול להיות משעשע.

בתום השיחה נותרתי מהורהר. קצת התביישתי. איך נפלתי בפח? כיצד חברי שלא היה נוכח שם כלל הצליח בשאלותיו להביא אותנו לפיצוח הקסם?

ואז הבנתי.

דוקא משום שלא היה נוכח שם, הוא נשאר אובייקטיבי, נייטרלי וצלול דעת!

החוויה האישית לא סנוורה אותו, לא עיוורה אותו ולא תעתעה בו. רגשות הפליאה וההתפעמות לא הקהו את חשיבתו. הוא יצא מתוך הנחה שיש הסברים הגיוניים למה שקרה שם, וחתר בעקשנות, סבלנות ודקדקנות לחשיפתם.

צריך לראות בשביל להאמין;
לעיתים צריך לא לראות בשביל להבין.

*

מדריך למכופף המתחיל

כאן מדגים הקוסם רנדי כיצד לכופף מפתח בכוח… הזרוע, ממש מול עינכם, מבלי שתשימו לב. אני מניח שזה בדיוק מה שהתרחש באותו מפגש מכושף.

מייקל שרמר (ספקן מדופלם) מדגים כיפוף סכו"ם בכמה סגנונות, אפילו בלי להיות קוסם:

דרך מעניינת יותר לעשות זאת – באדיבות הטלוויזיה החינוכית:

כאן תועד אורי גלר ללא ידיעתו ונתפס בתנועה חשודה ביותר:

*

ונחזור למיודענו רוני.

חיפוש זריז העלה כי גם לדעת הקוסם רנדי מדובר בטריקים. כאן הוא מספר כיצד "ישראלי אחד" הצליח לעבוד על כמה מדענים ש"בחנו אותו", ומסביר כיצד ניתן לבצע כמה מהטריקים הללו בדרכים שאינן דורשות כוחות על-טבעיים. (רפרטואר הטריקים דומה להפליא למה שהודגם בפנינו באותו הערב – גילוי תכולתה של קופסת גפרורים, נייר אלומיניום מתלהט וכו').
כאן רנדי מתאר מפגש שלו עם רוני מרכוס.

בסרטון הזה רנדי מדגים כיצד קופסת גפרורים מתרוממת בכוח המחשבה, עוד מעלל שהצליח להכות את המדענים בתדהמה. מה שמעלה עוד נקודה חשובה: ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב כי מדענים אינם בעלי הכשרה מתאימה לחשיפת קוסמים המתחזים לבעלי כוחות. לשם כך צריך בעל מקצוע בתחום, כלומר קוסם.
באופן פרדוקסלי נראה כי דוקא מדענים נוטים ליפול בפח יותר מאנשים אחרים במקרים כאלה. יתכן שהסקרנות הגדולה שלהם לגלות תופעות טבע חדשות מאפילה על החשיבה הביקורתית, ואולי זו התעלמותם מהאספקטים האנושיים שבסיטואציה והעיוורון לעובדה כי פרסום, יוקרה או כסף הינם כוחות מניעים חזקים לא פחות מכל כוח פיזיקלי שהם מכירים, וכי יש לשקלל גם אותם ב"משוואת הכוחות".

מצוידים בידע שרכשנו, נחזור ונבחן כיצד רוני מכופף  מזלג. משהו לא ברור?

כאן הוא מדגים טלקינזיס.  אני משאיר לקוראים הסקרנים לחקור כיצד זה מתרחש (כדי לא להרוס את הקסם לקוסמים הישרים).

אז… שלא יכופפו אתכם!

עדכון: אחד המגיבים שיתף בחוויותיו ממופע דומה של רוני. הוא היה מנוסה ואמיץ יותר: הנה מה שקרה שם.

עוד רשומות בנושאים קשורים:

• אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות: קריאה קרה
• הסיפור המדהים של ריי – האיש שלקח כסף מפושטי יד
• רואת הנסתר העיוורת
• מגיפת רואי הנסתר
• והיום נלמד לנבא את העתיד
• חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?
• נומרולוגיה I – כוחם המופלא של המספרים
• נומרולוגיה II – הראיות?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

צוללים אל הצלילים

היום נצא לפעילות בעולם הצלילים. ילדים מוזמנים להצטרף.
יש לכם רמקולים מחוברים למחשב? אפשרות לשמוע צלילים משונים במשך הדקות הקרובות בלי שינעצו בכם מבטים נזעמים? סבלנות לחוויות קצת שונות? אם כן, אפשר לצאת לדרך!

לאחרונה התוודעתי לפודקאסט נפלא שנקרא RadioLab. (ניתן להוריד את הפרקים בחינם בפורמט mp3 ולהאזין להם בפקקי הבוקר למשל).

אחד הפרקים הראשונים שהאזנתי להם היה "השפה המוזיקלית". הפרק נפתח בהדגמה מאלפת. שימו לב מה קורה כשקטע ממשפט מדובר רגיל מושמע בלולאה: הקשיבו כאן (המתינו כמה שניות להורדת הקובץ).

אני מניח שכולם שמעו מנגינה ברורה (חלקכם אולי אף הצטרפו בשירה סוערת ותיפוף על השולחן). הדגמה זו מעוררת מחשבות לגבי מקורה של המוזיקה והקשר בינה לבין דיבור. הנושא נסקר מזויות רבות ושונות בפרק הזה של Radiolab, והוא תחום עיסוקה של דיאנה דוייטש, פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה.

המשכתי לצלול בעבודותיה המרתקות. הנה לקט הדגמות מעניינות.

מילות פנטום

לצורך התרגיל הבא אתם נדרשים לזוג רמקולים באיכות סבירה (מומלץ לא להשתמש באוזניות להדגמה הזו). הרמקולים צריכים להיות מרוחקים זה מזה מספיק כדי לקבל אפקט סטראופוני טוב. הקשיבו לקטעים הבאים בסבלנות. כל אחד מהם נמשך כשתי דקות.
אילו מילים אתם שומעים? האם הן באנגלית? עברית? המשיכו להאזין, ומילים חדשות תצוצנה. מאיזה כיוון נשמעת כל מילה? ימין או שמאל? הפנו את הראש לכיוון אחר או שוטטו קצת בחדר – מילים חדשות עשויות להתגלות.
מי זיהה יותר מ-5 מילים? יותר מ-10?

דוגמה ראשונה, דוגמה שניה.

למעשה בכל הקלטה מושמעות שתי הברות שחוזרות על עצמן במדויק לאורך כל הקטע, ואף זהות לחלוטין בשני הערוצים (ימין ושמאל, מושמעות בחפיפה לסירוגין).

כפי שראינו כבר לא פעם בעבר, המוח שלנו מנסה למצוא משמעות בכל קלט, בין אם היא נמצאת שם ובין אם לאו. לא פעם הדבר מביא לאשליות תפישה: פרצופים בעננים, פנים על מאדים, התגלויות של קדושים בפיצות וטוסטים, נבואות בדיעבד וכד'.

דיאנה מספרת כי לא פעם אנשים שומעים מילים שקשורות לנושאים שמטרידים אותם באותו הרגע.
עובדה מעניינת זו העלתה בי אסוציאציה מידית למבחן רורשאך (אחד המבחנים הפסיכולוגיים הנפוצים ביותר והשנויים ביותר במחלוקת, בין השאר בשל מהימנות ותוקף נמוכים ובעיות אובייקטיביות בקביעת הציונים והפירוש של המבחן).

אשליית הרצף

לצורך הניסוי הבא מומלץ להרכיב אוזניות (הקפידו על כיוון ימין-שמאל). הקשיבו לצלילים האלה.
מה אתם שומעים? האם יש כיוון מסוים ממנו מגיעים הצלילים הגבוהים? הנמוכים? נסו להתמקד בכל אוזן בנפרד.

השתתפו בניסוי!  בעלי האוזניות שבכם (ורק אתם, כדי להבטיח ניסוי באיכות סבירה),
אתם מוזמנים לענות כאן לפני שאתם ממשיכים לקרוא (אנונימי כמובן).

למעשה כל אוזן שומעת סדרת צלילים מדלגים, כששתי הסדרות שזורות זו בזו. הנה כאן תוכלו לשמוע את שתי הסדרות לחוד (אחרי כמה שניות של הצליל המקורי). מפתיע לא?! מסתבר שרוב האנשים הימניים (מבחינת הצד של היד הכותבת, בלי קשר לדעתם הפוליטיות כמובן) שומעים את הצלילים הגבוהים מגיעים מצד ימין ואת הנמוכים מצד שמאל, למרות שהצלילים מפוזרים באופן שווה מבחינת גובהם בין שתי האוזניים. אפליה זו נשמרת בד"כ גם כאשר הופכים את כיוון האוזניות! אצל אנשים שמאליים לעומת זאת אין נטייה ברורה לכיווניות כזו. נראה מה יעלה בסקר שלנו. נכון לזמן בו התבצע המחקר הזה (1975) לא היה ברור מה ההסבר המדויק לכל התופעות הללו.

זכרון צלילי

כעת תוכלו לבחון את הזכרון שלכם לגובה הצליל, בתנאים שונים. בכל קטע יושמעו שני זוגות של צלילים, כאשר מרווח של 5 שניות מפריד בין כל שני בני זוג כאלה. כלומר:
[ צליל – <5 שניות> – צליל                                צליל – <5 שניות> – צליל ]
המשימה שלכם היא לקבוע האם שני הצלילים בכל זוג זהים או שונים מעט זה מזה בגובהם (הפרש של חצי טון).

לחצו כאן כדי לשמוע דוגמה ראשונה של שני זוגות צלילים. זה לא היה קשה במיוחד אני מניח (תשובה: זוג הצלילים הראשון זהה בגובהו, הצליל הראשון בזוג השני גבוה יותר מזה שבא אחריו).

עכשיו נראה עד כמה הדברים מסתבכים כאשר דוחפים צלילים שונים באמצע. המשימה זהה – האם הצליל הראשון והאחרון בכל קבוצה זהים? לחצו להשמעה.

ומה קורה כאשר במקום צלילים מושמעות מילים באמצע? לחצו להשמעה. רוב האנשים מוצאים את המשימה הזו קלה לאין שיעור מהמשימה הקודמת בה הושמעו צלילים נוספים באמצע.

דיאנה מסבירה כי המפתח להצלחה במשימה הוא זכרון גובה הצליל הראשון והשוואתו עם השני. הניסוי מדגים כי מידע לגבי גובה הצליל נשמר כנראה במקום אחר בזכרון מאשר מידע שמיעתי מילולי. משום כך, מילים שמושמעות בין שני הצלילים לא פוגעות בביצועים בעוד שצלילים דומים, שנאגרים באותו "מקום בזכרון", משפיעים זה על זה ומפריעים בביצוע המשימה.

חידה – זהו את המנגינה

האם תוכלו לזהות את המנגינה הזו? קשה. נשמע כמו אוסף צלילים אקראיים. רמז: הצלילים יוצרים מנגינה מוכרת. כולם נכונים, אלא שהם מפוזרים באוקטבות שונות (התנצלות בפני מי שלא מבין את המושגים, קצת קשה להסביר על רגל אחת). נסו שוב.

אם נעביר את כל הצלילים לאוקטבה אחת, לפתע תצוץ המנגינה!  (מאמר בנושא כאן).

*

לפני שניפרד, נחזור למשפט מתחילת הרשומה. הקשיבו לו פעם נוספת. האם גם לאחר כל המסעות הצליליים המפרכים שלנו המנגינה שחבויה בו מזנקת לאוזניכם כבר בשמיעה הראשונה?

   *   *   *

להתנסות נוספת: אשליות שמיעה נוספות פגשנו כאן – "יורדים למעלה ועולים לשום מקום"

סרטון שכולל כמה אשליות שמיעה, בחלקן כבר נתקלנו:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!